בס"ד. ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב, ה'תשכ"ה

174

(הנחה בלתי מוגה)

ואתחנן

אל הוי' וגו'¹, ואיתא בספרי² שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות כו' במעשיהם הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם כו'. ומה אלו כו', מי שאינו כו' עאכו"כ שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם. ד"א ואתחנן אל ה', עשרה לשונות נקראת תפלה כו'. ועד"ז איתא במד"ר³, עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן כו', ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים כו', מכאן אתה למד שאין לברי' כלום אצל בוראו, שהרי משה כו' לא בא אלא בלשון תחנונים. (וממשיך שם) למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים כו', כך אמר הקב"ה למשה וחנותי⁴ את אשר אחון כו', מי שאין לו בידי, וחנותי, במתנת חנם אני עושה עמו וכו'.

והענין

בזה⁵, שלפי' המד"ר, ואתחנן הוא א' מעשרה לשונות שנקראת תפלה, שכללותה (כפי שצ"ל מלכתחילה ע"פ תורת אמת) הוא באופן הקשור עם עבודת האדם וזכויותיו כו' [ולהעיר גם מהפי' דתפלה מלשון התופל ומחבר⁶, כי צ"ל חיבור ושייכות לזה שמתפלל אליו, עי"ז שהוא אומן שעשאהו⁷, ויש לו זכיות וכו'], שלכן ראוי הוא שתתמלא בקשתו, אלא, שאין לתבוע מהקב"ה ולתלות התפלה בזכות עצמו⁸, שהרי ידוע שאפילו מה שהקב"ה נותן בתורת שכר, אין זה באופן שהוא מחוייב ליתן, וכמ"ש⁹ ולך אד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שגם התשלום כמעשהו הוא חסד של הקב"ה¹⁰ [והיינו לפי שכללות הענין דאתעדל"ת אתעדל"ע הוא רק מפני שכן עלה ברצונו ית'¹¹, ואף שלאחרי שעלה

175

ברצונו ית' שהעבודה תעורר (מפני רצונו ית') נעשה כן באמת¹, מ"מ, זה גופא הוא רק מפני חסדו ית'], ולכן (שייך ו)צריך להתפלל להקב"ה, ועד לתפלה בלשון תחנונים, כמו שמבקשים מתנת חנם (אף שבאמת אין זו מתנת חנם, כיון שהאדם ראוי לכך מצד עבודתו וזכויותיו). ואילו לפי' הספרי, ואתחנן (שהיא הבקשה שהקב"ה יתן חנם) אינו בכלל עשרה לשונות שנקראת תפלה (שקשורה עם עבודה וזכיות כו'), להיותו במדריגה כזו שנרגש אצלו שאין לו זכיות שבגללם יהי' ראוי שהקב"ה ימלא בקשתו, ולכן אינו מבקש מן המקום שיתן לו אלא חנם, מתנת חנם ממש.

ויש

להוסיף בזה, דהנה, מבואר בדרושי חסידות² שעשרה לשונות של תפלה הם י"ס שבמלכות, ובקשת מתנת חנם היא בחי' כתר שבמלכות, שמצד בחי' זו, כולא קמי' כלא חשיב. ואולי י"ל, שב' האופנים הנ"ל במתנת חנם הם כנגד ב' הבחי' שבכתר. מצד חיצוניות הכתר (אריך) שיש חשיבות לנבראים ועבודתם, הענין דמתנת חנם הוא רק בלשון המתפלל³, משא"כ מצד פנימיות הכתר (עתיק) דכולא קמי' לא חשיב ממש, אפשר לבקש רק בתורת מתנת חנם באמת.

ב) ויש

לומר, שענין התפלה באופן דמתנת חנם הו"ע התפלה דשבת, שהרי ענין השבת הוא באופן של מתנה, כמארז"ל⁴ מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. ובפרטיות יותר, הנה גם ענין התפלה שבימות החול הוא בחי' השבת, כידוע שזהו"ע הארת השבת כפי שנמשך בימות החול⁵. ועפ"ז י"ל, שב' אופנים-פירושים הנ"ל בענין ואתחנן, תפלה שרק נאמרת בלשון תחנונים כמו שמבקשים מתנת חנם (כפי' המד"ר), ותפלה שהיא בקשת מתנת חנם ממש (כפי' הספרי), הם ב' הענינים דתפלת ימות החול ותפלת השבת⁶, דתפלת ימות החול, עם היותה בחי' שבת, הרי זה בחי' השבת שבימות החול, ולכן התפלה היא באופן של עבודה ויגיעה, ויש בה גם הענין דאמירת תחנון כו', אבל ביום השבת התפלה אינה באופן של עבודה ויגיעה כו', ואין בה אמירת סלח לנו (כיון שכבר בערב שבת לאחרי חצות הנה כל דינין מתעברין מינה

176

וכו'¹), אלא התפלה היא באופן של מתנה, הן בתפלת ליל שבת, ובאופן נעלה יותר ביום השבת, ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, רעוא דרעוין², שאז הוא עיקר ענין המתנה דיום השבת³.

ג) ויש

לקשר כל זה עם ביאור רבינו הזקן בלקו"ת⁴ בענין אין ואתחנן אלא מתנת חנם, שע"י כניסתו לארץ (אעברה נא ואראה גו'⁵) רצה משה לפעול אצל בנ"י מדריגה כזו שאי אפשר להגיע אלי' ע"י עבודת הנבראים, שזוהי בחי' אתערותא דלעילא שלמעלה לגמרי מאתעדל"ת. וזהו פירוש הלשון מתנת חנם, כמו חנם בלא מצוות⁶, היינו, מדריגה שהיא למעלה מעלה מבחי' המצוות. ועפ"ז יש לבאר סברת הספרי שואתחנן אינו מעשרה לשונות של תפלה, כי, תפלה היא עבודה בדרך אתערותא דלתתא⁷, ולכן, כדי לפעול אצל הקב"ה מילוי המבוקש דאעברה נא ואראה גו', שהי' פועל אצל בנ"י הגילוי בדרך אתערותא דלעילא, הוצרך להיות גם אופן הבקשה מעין זה⁸, והיינו, לבקש (לא בלשון של תפלה, שקשורה עם זכויות כו', אלא) מתנת חנם ממש, שאינה קשורה כלל עם זכויות כו'.

אך

סברת המד"ר היא שגם ואתחנן הוא מעשרה לשונות של תפלה. ויובן בהקדים המבואר בלקו"ת⁹ שבקשת משה הנ"ל (שתהי' בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת) הו"ע התורה, שהרי על ידה נמשך מבחי' אנכי מי שאנכי, שהיא למעלה מעלה מאתעדל"ת, ובאה בדרך מתנה. אך עפ"ז אינו מובן מה שאומרים שבקשת משה לא נתקיימה עכשיו, הרי ישנו ענין התורה שעל ידה נמשך גם עתה מבחי' זו דאתעדל"ע בלי אתעדל"ת¹⁰.

177

ומבאר הצ"צ¹, שבקשת משה היתה שההמשכה שע"י תורה (שבאה בדרך מתנה ואתעדל"ע כנ"ל) תפעל למטה בעולם², שזהו היתרון בהחידוש דתפלה לגבי תורה³, שפעולת התורה היא (בעיקר) למעלה (באצילות), בעולמות העליונים (שזהו"ע שהקב"ה קורא ושונה כנגדו⁴), ואילו ע"י התפלה פועלים לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם כו', והיינו לפי שהתפלה באה בדרך מלמטה למעלה, ולכן פועלת בהמטה שזהו המקום שבו היא התפלה. ומשה רצה לפעול שגם ההמשכה למטה תהי' בדרך אתעדל"ע (ע"י תורה). ולכן ס"ל להמד"ר שגם בקשת מתנת חנם של משה היתה לשון של תפלה, כיון שמשה רצה שיהי' חיבור ב' המעלות, שאע"פ שההמשכה באה בדרך מתנת חנם (אתעדל"ע), מ"מ תומשך עד למטה מטה (במקום התפלה), ולכן היו בתפלתו ב' הענינים, שהיתה לשון של תפלה, אבל באופן שענינה הוא בקשת מתנת חנם.

ד) ואעפ"כ

לא פעל משה רבינו ענין זה בתפלתו, כיון שתכלית הכוונה היא שכל הענינים יהיו ע"י עבודה דוקא. ולכן הנה אע"פ⁵ שבגלל שמשה לא נכנס לארץ היתה הכניסה לארץ ע"י יהושע, פני לבנה⁶, שיש בה שינויים, ובמילא הי' יכול להיות אח"כ ענין הגלות [משא"כ אם הכניסה לארץ היתה ע"י משה, שאז היתה באופן של גאולה נצחית (כיון שלא היתה תלוי' בעבודת המטה)], מ"מ, דוקא עי"ז ישנה מעלת העבודה, למעשה ידיך תכסוף⁷, שממשכת אור נעלה יותר⁸ (למעלה גם מהאור שנמשך ע"י מתנת חנם), שיתגלה למטה בגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו, שקשור גם עם משה רבינו, שהרי גואל ראשון הוא גואל אחרון⁹, יבוא ויגאלנו במהרה בימינו ממש, ובב'

178

האופנים שבזה, באופן דבעתה¹, עי"ז שהקב"ה קץ שם לחושך², או באופן דאחישנה37, עי"ז שישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין³, ובאופן שיהיו ב' הענינים עם כל המעלות שבכל אחד מהם⁴. וכל זה נפעל ביום השבת, שיש בה בחי' שלמעלה גם ממתנת חנם*, ועי"ז יכולים לבטל כל הגזירות כו', ובכללם גם ג' השבועות⁵ כו' שלא ידחקו את הקץ⁶. וכן תהי' לנו, בעגלא דידן.

*) עשר לשונות שבתפלה – ע"ס⁷ (לכל היותר כבשרשן בא"א).

מתנת חנם – כתר41 (לכל היותר ע"ק השייך (מתלבש) בא"א. עביד נייחא⁸, ג"כ מעין (עכ"פ) דאתדל"ת. שבועה מתלבשת ומַשביעה את עשר הכחות "לקיים – שהם המקיימים – את המצוה").

למעלה מהנ"ל – מנותן מתנה לאחר – כשנותן לזה שהוא "עצמו" (בדוגמת (ועוד יותר) עדיפות מתנה לזה שראוי ליורשו) – יבחר לנו (ע"ק שלמע' מהתלבשות בא"א, ג"ר דע"ק ולמעלה מזה וכו').

בנגלה י"ל: הפרת השבועה (ראה ב"ב עד, א). תשובה מועלת אפילו על עון שבועה. הציווי בנגלה אל תתייאש מן הפורעניות (עיי"ש בפרש"י אבות פ"א) – הוא בלא הגבלה.

ואולי יל"פ עפ"ז השינוי בשבת (י, ב): הנותן מתנה לחברו כו' מתנה טובה ושבת שמה.

שני ענינים בשבת: 1) מתנה 2) מתנה טובה (נתבאר ב⁹...).

______  ______

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org