לכפר על עונו לגמרי וקטיגור שלו נעשה סניגור כו' וזהו ולא ישחית דקאי גם על העוון שלא ישחית המקטרג הבא מן העון כי נהפוך מדין לחסד כנ"ל וד"ל. והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. הנה לכאורה אין זה מובן אם יש בכח הרחמנות כ"כ להשיב אפו וחמתו שכבר יצא לדין ועונש להחזירו לטוב וחסד כמו קריעת גזר דין קשה של ע' שנה שקורעין למי שעשה תשובה כו' שמשיב את שלוח האף וחימה א"כ ק"ו הוא שלא יעיר כל חמתו בתחילה לעורר את החימה ואף שזה הרבה יותר בנקל כו'. אך הנה כתיב טוב ארך אפים מגבור כו' שהמאריך אפו היינו כמו המושל וגובר ברוחו לעצור ולכבוש כח הכעס וחרון ולא יחרה אפו כלל מכל מה שיכעיסוהו כי החרון והכעס הוא באף והסובל ומתיישב ברוח אפו לסבול החרון ולקבל ברצון נק' מאריך אפו וקצר אפיים הוא להיפוך שנוח לכעוס מיד ולא יוכל למשול ברוח אפו כלל כו' ושרש הדברים דנשמת רוח החיים שבאפו דווקא בב' נקבים הוא מבחי' חי' יחידה שבנפש שלמעלה מכל כוחות הנפש כרצון ושכל כו' כך בחוטם יש בו ב' הפכים דחו"ג לתכלית העומק שבעצמות הנפש ממש כמו הכעס וחרון אף שמגיע גירעון בעצם הנפש ולהיפוך בהמתקת חסד וטוב יתפעל כל עצם הנפש כמו מריח הטוב וכמו ישימו קטורה באפיך כו' ותהלתי אחטם לך כו' וא"כ כאשר יכבוש החרון שבאף ויהי' מאריך אף כנ"ל זהו מגבורות עצמות הנפש בכל עוז כחה שלמעלה מן גבורות כל כוחות המתפשטי' ממנה וז"ש טוב ארך אפים מגבור ממש וד"ל. ולפי"ז יובן ג"כ מ"ש והרבה להשיב אפו שזהו כאשר מנחם על הרעה מצד התגברות עצמות כח החסדים והרחמים כאב לבן כמ"ש המו מעי לו רחם ארחמנו כו' אז ישיב אפו הגם שכבר נגזר למעלה ישוב ויחזירם להפכם מדין לחסד כמו ישוב ירחמנו כו'. אך כ"ז מצד כח וגבורות הרחמים שכובשים לאף ומשיבו כמו ארך אפים שסובל מתחלה וזהו למעלה ענין ובחי' מדות הוי' המסתעפים מארך אפים ורב חסד כו' שע"ז נאמר טוב ארך אפים מגבור כנ"ל. אמנם כח וגבורה זו יש לה סוף כמו מאריך אף לרשעים עד שיהי' קץ לדבר שלא יוכל כח החסד לעצור ולסבול כו' משא"כ כשלא יעיר כל חמתו בתחילה הוא למעלה ממדת ארך אפים כו' שהרי מה שלא מעורר לכל חמתו כלל זהו רק מצד עצם טובו ורחמנות העצמיות שבו כמו המו מעי לו רחם ארחמנו כו' שהרחמנות עצמיות ממש ולא מצד כח וגבור' החסדי' הרבי' המושלים לפי שעה לעמוד נגד הדין וחרון כו' וזהו ולא יעיר כל חמתו בתחלה שאם יעיר כל חמתו אין כח בחסדים לעמוד לנגדם כלל ע"כ לא יעיר כל כח חמתו בתחלה וזהו רק מצד עצמיות הרחמים והוא לנגד אל רחום וחנון בעצם שלמעלה מארך אפים ולכך בא בפסוק זה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור