(יג) קודם בישולה.
משום שהכבד יש בו ריבוי דם ואינו יוצא על ידי מליחה, כפירש"י דלעיל1.
ואפילו נתבשלה לבדה אסור2, משום3 דאיכא מאן דאמר בגמרא4 שלוקה (מבושלת הרבה) אוסרת ונאסרת (שאחר גמר פליטתה חוזרת ובולעת5), ואנו אין בקיאין בשיעור שלוק6. ולפיכך כתב הרי"ף7 דלא שרי למיכל כבדא שליקא אלא בתר דמטוי ליה.
וכתוב בהגהות שערי דורא8 דאם אירע שהורה המורה כר"ת להתיר הכבד עצמה אפילו בלא מליחה [(]וכן אפילו הבשר שעמו על ידי קריעה ומליחה), שרי ולא מהדרי' עובדא (תורת חטאת9, ש"ך10, בשם רש"ל11). והט"ז12 כתב דאם נמלח הכבד כדינו (על ידי קריעה), יש להתיר אפילו הבשר שעמו, אפילו לא נעשה מעשה על פי אותו חכם, אלא שיצא הוראה מפיו להיתר דאחר שנמלח הרי הוא כשאר בשר כר"ת, אבל אם לא נמלח כדינו, אלא שנתבשל בלא מליחה אפילו לבדו, אין להתיר ע"פ הוראת חכם, אלא אם כן נעשה גם כן מעשה על ידו וחלה הוראתו (משום דאין אנו בקיאים מהו שלוק ומהו מבושל). (גם הש"ך בשם התורת חטאת חילק ביניהם).
וכבד שכבוש במים מעת לעת, הרי הוא כמבושל, ואסור אפילו הכבד עצמו13, לפי המנהג שכתב רמ"א (צמח צדק14, מנחת יעקב15). והפרי חדש16 כתב דאין להחמיר כלל לאסור הכבד עצמו, דאפילו בשלוק העיקר כמ"ד בגמרא דמותר, ולא דיינו שבאנו להחמיר בשלוק, וגזרינן נמי במבושל אטו שלוק, אלא שבאנו להוסיף לאסור גם הכבוש, דגרע אפילו מסתם מבושל. ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה (סולת למנחה17):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור