כבוד (62) ב"א היקר משכיל על דבר אמת, רחימא דנפשאי, כ"ש מר שמואל שיחי'
ביום ג' י"ט תמוז שלחתי לכם מכתבי באריכות כאשר הבטחתי לכם, ועתה הנני מוסיף ידי לכתוב לכם.
הנה בשבועות שנת תרט"ל בחיי אדמו"ר נבג"מ הייתי בליובאוויטש, ושמעתי שם דרוש נכבד המתחיל צאינה וראינה (63), ומדבר שם בענין מהיכן זכו ישראל לק"ש ממתן תורה, שפתח הקב"ה שמע ישראל אנכי כו' נענו כולם ואמרו ה' אלקינו ה' אחד, ה' אלקינו הוא קבלה על דבור אנכי, ה' אחד על דבור לא יהי' כו', אשר ב' דברות אלו הם כוללים רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת.
ושאלתי אז כשנכנסתי ביחידות מפיו הק', לפ"ז יהי' שרש המ"ע בי"ה ושרש הל"ת בו"ה, כידוע שהוי' אלקינו הוא יחוד או"א והוי' אחד הוא יחוד זו"נ. והא מבואר בלקו"ת פקודי באריכות ובכמה דוכתי ששרש הל"ת הם בי"ה ומ"ע בו"ה, ולכן שמי עם י"ה בגימט' שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח.
והשיב לי בזה"ל, מבואר במ"א (ונעלם ממני מקומו (63*)) זכור עם י"ה גימט' רמ"ח, הרי מ"ע שייך לי"ה, כי יש לאו הניתק לעשה, גם יש חילוק בזה מצד נותן התורה לגבי המקבל.
ולא הבנתי אז כוונתו, רק רשמתי לזכרון דבריו הקדושים. ואולי יש לפרש לפענ"ד, כי התורה בשרשה כמו שהיא למעלה (היינו בכתב, תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן גי' כתר), שם שרש הל"ת גבוהים יותר, ובכ"מ לאו קודם להן, וזהו שמי עם י"ה שס"ה כו', וכשקבלו ישראל למטה את התורה (היינו כמו דאורייתא מחכמה נפקת) וזהו זכור ושמור, הנה זכור בכלל ציווי על מ"ע ושמור על ל"ת, כמו השמר פן ואל אינו אלא ל"ת, אז שרש המ"ע בי"ה, כי זכור עם י"ה רמ"ח.
והנה הוי' אלקינו הוי' אחד זהו קבלת הדברות אנכי ולא יהי' לך הכוללים כל התרי"ג מצות, אז שייך מ"ע להוי' אלקינו יחוד או"א י"ה. ואולי מטעם זה, לענין קיום המצות, מ"ע גדולה שדוחה את ל"ת, אבל לענין תשובה שנצרך אז לעורר שרש התורה כמ"ש למעלה בכדי למלאות הפגם כו', הנה אם עבר על מ"ע ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר כו'. עי' אגרת התשובה פ"א.
עוד שאל איש אחד ממנו בדרוש הנ"ל, והשיב לו ג"כ. ובפעם שני אכתוב לך אי"ה מה ששאל ומה שהשיב.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור