פתיחה

כבר נזכר לעיל פט"ו שהחל משנת תר"ל התחילו היהודים לבנות להם בנים מחוץ ל"חצר היהודים", שהיה כמו גיטו בתוך העיר חברון. אחד מהראושונים, ואולי הראשון, שבנה בית מחוץ לחומת העיר היה הגביר ר' חיים ישראל המכונה מרקאדו רומנו, שעליו מסופר בס' "חברון" ע' 104:

בין העולים שבאו מאיסטנבול להשתקע בחברון, ושהיו ברובם בעלי אמצעים והצליחו לתפוס עמדה חשובה בקרב היישוב החברוני, היה צ'יליבי מרקאדו רומנו. היו לו בנים בקושטא, ששלחו לאביהם כסף רב כדי שיקים ארמון לתפארת בעיר האבות. ואכן, הוא היה אחד מחלוצי העדה היהודית שפרץ את חומת הגיטו והקים לעצמו ארמון של עשרות חדרים.

לא נתפרש כאן מתי קנה את הקרקע ומתי בנה את הארמון, אמנם שם ע' 59 נדפס תצלום שטר בערבית, ובע' 58 באה הכותרת לשטר זה:

שטר בעלות על חלקת קרקע בחברון, שנקנתה בשביל "האדון מרקאדו היהודי מקושטא המתגורר באל-ח'ליל", "מאת המוכר הבחור הבגיר ח'ליל בן המנוח הג' איבראהים אבו-עמר סיאג'", בסך ארבעה אלפים גרוש, מיום..", 1871.

לא אוכל לאמר בבטחון שמדובר כאן בקניית הקרקע שאנו דנים בה, אמנם השמות והתאריך מתאימים לקניית החצר הזאת: הקונה הוא מרקאדו מקושטא. המוכר הוא ממשפחת אבו-עמר, שהוא גם רשות במצרי חצר רומנו, כלומר, שהוא מכר רק חלק מהקרקע השיייכת לו ונשאר כשכן, ולכן הוא רשום במצרי החצר. התאריך הוא תרל"א, שבו התחילה פריצת חומת הגיטו ובניית בתים מחוצה לה.

ועדיין יש שטר בעלות נוסף על הקרקע הזאת משנת תרמ"ח, ונדון בו לקמן.

מיד לאחר קניית הקרקע, או הקרקעות, התחיל בתיכנון ובניית הארמון, שנמשך שנים - עד לשנת תרל"ח. באותה שנה היתה החצר הזאת כעין גרם לשערוריה שהסעירה את כל היישוב באה"ק:

עם גמירת הבניה היה לבעל הבית, מרקדו רומנו, דין ודברים עם אחד מבעלי המלאכה שעסק בבניה. הדבר הובא לפני רבה הספרדי של העיר, ר' אליהו מני.

התובע יצא זכרי ורומנו התחייב לשלם לתובע את סכום הכסף שתבע ממנו. רומנו דימה בנפשו שמשא פנים יש בדבר ויצא לחלוק על הרב. הבערה יצאה לחלק במחלוקת סוערת בחברון ומחוצה לה, בין מצדדי הרב ובין מתנגדיו שבראשם עמד רומנו.

ובסופו של דבר הובא לעיר, ע"י רומנו וסייעתו, הרב רחמים יוסף פראנקו.

מלחמה נוראה התנהלה במשך שנים אחדות, ע"י כרוזים וחוברות שהדפיס כל צד וע"י מודעות בעתוני התקופה וגם ע"י פניה לשלטונות. בסופו של דבר הביאו רבני ירושלים לשלום בין היריבים ובתמוז תרמ"ו נחתם השלום, ובין החתומים עליו היו גם ר' אליהו מני ור' רחמים יוסף פראנקו [החרי"ף]. לפי הסכם זה נקבע כי הר"א מני יכהן כרב ראשי לעדה הספרדית בחברון והרר"י פראנקו יכהן כאב"ד (ראה בכל הנ"ל בקונ' דמעת עשוקים וקונ' מנחת קנאות ובעתוני התקופה.

שם גם דעתו של הרב החב"די ר' שמעון מנשה בנידון. ראה גם "ותיקין" ע' 81.

"חברון" שם. ואכ"מ להאריך).

בשעת חתימת השלום כבר לא היה מרקאדו רומנו בחיים. בנו חלה בקושטא והוא נסע לבקרו, ובדרכו חזרה נפטר בדרך בעיר דמשק (חברו שם). אף אחד מיורשיו לא נשארו בחבון ואת החצר עם הארמון החליטו היורשים בקושטא לרשום על שם לפי שעה על שם הרב רחמים יוסף פראנקו, שהובא לחברון ע"י מרקאדו רומנו כמסופר לעיל. אין לי ידיעה ברורה בדבר הזה, אך כן נראה לי לפרש את השטר שתצלומו ניתן בס' "חברון" ע' 65: בכותרת שלו כותבים העורכים "שטר בעלות על חלקת קרקע בחברון, שהועברה מיהודי ליהודי, משנת.. (1888 לערך)". כנראה לא הצליחו לזהות את שמות הבעלים ולכן כתבו בלשון סתמית זו, אך בתרגום השטר לעברית שניתן שם מפורש ששם הבעלים הראשונים הוא "נתין הממשלה העליונה (התורכית) מרקדו אפנדי בן איברהים רומאן האיסטמבולי", ושם הבעלים המחזיק עתה בקרקע הוא "נתין הממשלה העליונה רחמים אפנדי פרנקו".

כמו השטר הקודם כך גם השטר הזה נמצאים באוסף פרנקו. כמו בשטר הקודם כך גם בשטר הזה רשומים "בני אבו עמר" במיצרי הקרקע. התאמות אלו נותנות מקום לשער שמדובר בשניהם באותה קרקע, שבעת הרשמתה ע"י בני רומנו על שם פרנקו נמסר לפרנקו גם השטר המקורי של קניית הקרקע מאת בן אבו עמר, ולכן נשארו שני השטרות אצל פרנקו.

ואם אמנם זוהי החצר שנמכרה אח"כ ע"י בנו רומנו אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, א"כ לא היתה מכירה זו לפרנקו חלוטה, אלא רישום על שמו - כיון שאף אחד מיורשי הנחלה אינם גרים באה"ק, ועוד אחת היתה לבאר:

כאמור לעיל נפטר מרקאדו רומנו בין השנים תר"מ-תרמ"ה. החצר נמכרה ע"י בנו אברהם אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשלהי קיץ תרס"ח. מה א"כ עושה חצר זו באותן הימים? המענה לשאלה זו ניתן בס' "חברון" ע' 196:

בבית זה התגוררו מרבית הזקנים העשירים שבאו מתורכיה ובית כנסת בנה בתוך ביתו זה, שנקרא "בית הכנסת האסטנבולי". משבא הגאון ר' חזקיה מדיני [החח"מ, בעל ה"שדי חמד"] לחברון [בשנת תרס"א] אכסנוהו בני רומנו בביתם המפואר. שם ישב ולימד משנתו והשלים את ספרו הגדול 'שדי חמד'. זכה בית כנסת זה, שבו נפטר הגאון [בכ"ד כסלו תרס"ה] כשהוא שקוד על תורתו ומשנתו, ש"ישיבת שדי חמד", שנקרא על שמו של ר' חזקיה מדיני, תשכון באותו בית מפואר.

נראה לי, על יסוד השטר הנ"ל, שבאותן הימים היתה החצר בפיקודו של הרב החרי"ף. אמנם אין כל הוכחה לדבר הזה, שאפשר גם שבשני השטרות האלו מדובר בקרקע נוספת שקנה רומנו ומכרה לאח"ז לפרנקו, לצורך ביתו או לצורך בית החולים חסד לאברהם (ראה ס' חברון ע' 109). ועדיין יש לעיין בכל הנ"ל.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org