בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"א
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה].
א. כבר דובר פעםא ש"קלקלתנו זוהי תקנתנו"ב – שאף שבזמן הבית הנה שמחת בית השואבה אינה דוחה לא שבת ולא יום טובג, הרי הטעם לזה הוא לפי ששמחת בית השואבה היתה קשורה עם ענינים האסורים בשבת ויו"ט: החליל וכלי שיר, תיקון הגזוזטרא כו' ("ומתקנין שם תיקון גדול"ד); משא"כ עתה, משחרב ביהמ"ק, שאין עושים כל ענינים אלו – ישנה השמחה גם בשבת ויו"ט.
וכשם שהדברים אמורים בנוגע לזמן, כן הוא גם בנוגע לאישים – שבזמן הבית היתה שמחת בית השואבה רק ע"י "חסידים ואנשי מעשה" ש"היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור"ה, אבל "כל העם כו' באין לראות ולשמוע"ו, וראי' ושמיעה זו פעלו שלאחרי כן – בשמיני עצרת ושמחת תורה – היו כולם שמחים; משא"כ עתה, משחרב ביהמ"ק – אין גם ההגבלה ד"חסידים ואנשי מעשה", כפי שנתבאר בארוכה בשנים שלפנ"זז.
ובנוגע לפועל: אף שעתה הוא יו"ט, ובעוד זמן קצר נכנסים גם ליום השבת – צריך כאו"א למצוא את ה"חסיד" שבו וה"איש מעשה" שבו, ולהיות בשמחה, באופן של שמחת בית השואבה, שהיא שמחה גדולה ביותר, כמארז"לה "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", ובאופן שהשמחה תחדור את כל הגוף, ועד לרגלים, כמארז"ל ש"היו מרקדין".
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לפרוס מפה ולקדשח].
***ב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה חסידים ואנשי מעשה.
ג. בנוגע ליום השבת (שעומדים עתה סמוך לכניסתו), הנה אף שבכללות הרי יום השבת אינו זמן השמחה (שזהו החילוק בין שבת ליו"ט)ט, אעפ"כ, ע"פ האמור לעיל הרי בזמן הזה ישנו ענין שמחת בית השואבה גם ביום השבת.
ולבד זאת – מצינו בראשונים ובאחרונים, וגם בדברי הגאונים, שגם בשבת ישנו ענין השמחהי. והמקור לזה – מאמר הספרי על הפסוקיא "וביום שמחתכם": "אלו השבתות".
ולכן, לא זו בלבד שהזמן דשבת אינו צריך להיות בסתירה להשמחה, אלא אדרבה – "מצא מין את מינו"יב, ועי"ז ניתוסף גם בשמחת בית השואבה.
ומשמחת בית השואבה נלך להשמחה דשמיני עצרת ושמחת תורה, ועד שנבוא ל"שמחת עולם על ראשם"יג, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכת המזון, ואח"כ אמר, שחלוקת "כוס של ברכה" תתקיים לאחרי ההתוועדות דיום הש"קיד].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור