בס"ד. ר"ד* אור ליום ג', כ"ז תשרי, ה'תשכ"א.
בליובאוויטש היו מכריזים במוצאי שמחת-תורה: "ויעקבא הלך לדרכו"ב.
והמשך הכתוב (אף שלא שמעתיג שיכריזו יותר מהתיבות "ויעקב הלך לדרכו") – "ויפגעו בו מלאכי אלקים", ואיתא במדרש תנחומאד שהם המלאכים ששולחים מלמעלה לסייע לכאו"א מישראל. ובזהרה – פנימיות התורה – איתא ש"קב"ה אזיל עמהון", שהקב"ה עצמו מתלווה אליהםו.
ומובן, שהכרזה הנ"ל אינה דוקא בנוגע למוצאי שמח"ת, אלא גם לכל השנה כולה, ובפרט עתה, שעומדים מיד לאחר שמח"ת (עוד לא עבר שבוע משמח"ת).
ויהי רצון שיהי' אצלכם הענין ד"ויעקב הלך לדרכו" – בשמחה.
וכיון שהנכם הולכים לפגוש גם גויים, וההליכה לגוי אינה יכולה להיות עם הקב"ה בעצמו, שהרי אי אפשר לגרור אותו לשם ("מען קען אים דאָך ניט פאַרשלעפּן אַהין")... – תהי' הליכתכם לשם עם המלאכים, ואילו לפגוש יהודים – תלכו עם הקב"ה.
סעו לשלום, ותהי' הנסיעה בהצלחה בענין פרטי זה, ותביאו בשורות טובות.
וענין זה נוגע לא רק להנוסעים עצמם, אלא גם להנשארים בניו-יארקז.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור