בס"ד. ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"א
דוד מלך ישראלא, ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן בד"ה זה (ממאמריו הקצריםב), דדוד מלך ישראל היינו התגלות מישראל, וכשהגיע בדרך השתלשלות עד עולם העשי', נחלף מהאות ה' דלית, וזהו שם דוד. והליכות עולם לוג נצרך להלל בתהילות, לשון בהילו נרוד כו', היינו להאיר ע"תה דעשי' כעין עלמא עילאה דאצילות, ועל זה נאמר כל ספר תהלים מעשר תחתונות דעשי' כו' להגיע לאצילות.
ב) וביאור הדברים, דהנה, מלך מורה על ענין הגילוי, כמבואר בלקו"תו בענין המסעות, שספירת המלכות הו"ע הגילוי. וזהו שמלך ישראל היינו הגילוי דישראל, בחי' אצילותז. והנה, עיקר הגילוי דמלכות דאצילות הוא בעולם העשי', כמאמרח אימא תתאה (מלכות) מקננא בעשי', אלא שבעשי' נחלף מאות ה' לאות ד'. והענין בזה, כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך באתי לגניט בענין אותיות ד' ור', ששתיהן מורות על היפך העשירות, אלא שאות ד' היא בקדושה, ואות ר' היא בלעו"ז, וכמו החילוק בין הוי' אחדי לאל אחריא, והיינו לפי שבאות ד' ישנו יו"ד מאחוריו, המורה על הביטול, משא"כ באות ר'. וזהו שבעשי' נחלף מאות ה' לאות ד' דוקא (ולא לאות ר'), דאף שהמלכות יורדת לעשי', רגלי' יורדות מותיב, מ"מ, כיון שזהו בעולם הקדושה, הרי זה אות ד' דוקא. וזהו ענין שם דוידיג (ביו"ד), כפי שהוא במאמר כ"ק אדמו"ר הזקןיד, כי, ב' ההי"ן שבעולם האצילות (כידוע שעשר הספירותשבעולם האצילות הם ד' אותיות דשם הוי'טו), כשבאים בעולם העשי', מתחלפים בד', ועי"ז נעשה שם ד' ו' י' ד' (וע"ד החילוף דתיבת אחד בתיבת ועדטז).
אמנם תכלית הכוונה בירידת המלכות דאצילות לעולם העשי' היא כדי לפעול ענין הביטול בעשי' כדי שעי"ז יתעלה לאצילות, שגם ענין זה נעשה ע"י המלכות. וכידוע שהמלכות פועלת ב' עניניםיז, ענין ההתהוות, וענין הביטול וההעלאה. וזהו הענין דתהלים, כפי שמבאר בהמאמר, ש"נצרך להלל בתהילות, לשון בהילו נרו כו' (שהו"ע ההארה והגילוי), היינו להאיר ע"ת דעשי' כעין עלמא עילאה דאצילות" (שהו"ע ההעלאה דעשי' "להגיע לאצילות").
ג) ומסיים בהמאמר: לכן צריך כ"א לאמור הקאַפּיטל שהוא עומד בשנה זו ולהלל בתהילות כו', וד"ל. וכנראה שזהו המקור למ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ריח, שתקנת הקדמונים היא שכל אחד יאמר את המזמור בתהלים המתאים למספר שנותיו, כגון כשנעשה בן י"ג יאמר מזמור י"ד, וכן כיו"ב.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור