169
– התוועדות ב, המשך להתוועדות יום שמחת-תורה –
תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים1239. ונת"ל1240 בנוגע לפלוגתא1241 אם שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ, או שארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים, שמפסוק זה (ביום עשות גו' ארץ ושמים, שמקדים ארץ לשמים) מביאים ב"ה ראי' שארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים, והיינו, שבפסוק זה מודגשת מעלת הארץ לגבי השמים. וצריך להבין מה שענין קדימת ארץ לשמים בא בהמשך למ"ש אלה תולדות גו' בהבראם, כפי' חז"ל1242 שהם חזקים כיום הבראם, דלכאורה, הרי הענין דחזקים כיום הבראם הוא בצבא השמים דוקא, שהרי בצבא הארץ יש שינוי וחלישות כו', ועד שאפילו ענין הקיום שיש בצבא הארץ הוא רק במין ולא באיש, ורק צבא השמים קיימים גם באיש1243, ובאופן שהם חזקים כיום הבראם, ללא שינוי וחלישות כלל [ומה שרואים שיש שינויים בצבא השמים, וכמו מאותות השמים גו'1244, אין זה נוגע לענין דחזקים כיום הבראם], שמזה מובן, שהקיום שלהם הוא קיום נצחי. ומה שאמרו רז"ל1245 שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, אין זה ענין של הפסידות, שהוא באופן שנפסד תמיד, כמאמר הבחיי1246 שהתינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, אבל בצבא השמים, כיון שכל זמן קיומם הם חזקים כיום הבראם, הנה מה שנפסדים אח"כ אין זה ענין של הפסידות, אלא לפי שכך הוא רצון הבורא שלאחרי שית אלפי שנין יהיו נפסדים, דכשם שהקיום שלהם כל זמן קיומם הוא רק ברצון הבורא (שהרי מצד עצמם הם הווים ונפסדים, לפי שקדמם ההעדר)1247, כמו"כ
170
הפסידם הוא ברצון הבורא, אבל מצד הכח האלקי שבהם התהוותם היא באופן שמצד עצמם יכולים להיות נצחיים1248. וכיון שהענין דבהבראם, חזקים כיום הבראם, הוא בצבא השמים דוקא, אינו מובן, מדוע נאמר בהמשך לזה ביום עשות גו' ארץ ושמים, שבזה מודגש העילוי דארץ לגבי שמים.
מכמו שהוא בתומ"צ (שמזה נשתלשל גם בעולם, כמאמר1249 אסתכל באורייתא וברא עלמא), שניתנו למטה בארץ דוקא, שהרי בנוגע לענין התורה שעל ידה אותי אתם לוקחים1250, אמרו רז"ל1251 שהתורה לא בשמים היא, אלא למטה בארץ דוקא, ועאכו"כ מצוות שקיומם בדברים גשמיים דוקא [כי לימוד התורה כפי שהוא ברוחניות הענינים ישנו גם (ובאופן נעלה יותר) בשמים, במתיבתא דרקיע ודקוב"ה, בג"ע התחתון וג"ע העליון, כפי שמצינו בגמרא ובזהר1252, משא"כ קיום המצוות לא שייך אפילו בג"ע התחתון, שזהו הרוחניות של עולם העשי'1253. ומ"ש באדה"ר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה1254, לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה מל"ת1255, הנה עכשיו16 הרי זה רק ע"י קיום המצוות למטה בעוה"ז הגשמי בדברים גשמיים], כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי (ואפילו המצוות דחובת המוח והלב צ"ל באופן הנרגש במוח ולב הגשמי כו'1256). ועד שעל קיום המצוות למטה בגשמיות נאמר1257 ועשיתם אותם, אתם כתיב, מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני כו'1258.
בזה, כמבואר בד"ה יביאו לבוש מלכות1259 ובארוכה בד"ה זה להצ"צ1260, שהארת והמשכת אוא"ס במעשה המצוות גשמיות הוא שלא בהדרגה והשתלשלות בדרך עילה ועלול, שאז לא היתה יכולה להיות התהוות הגשמיות מאין ליש, אלא התהוות הגשמי הוא מהארת בחי' א"ס הסוכ"ע כו', ולכן, דוקא במדרגה התחתונה שבעשי' גשמית,
171
שבה נתלבש מעשה המצוות, יש בה גילוי יותר מהארת אוא"ס הסוכ"ע שמזה נעשה היש כו'. ומזה נשתלשל גם בעולם, שכח העצמות מתגלה בארץ דוקא, שיסוד העפר מצמיח תמיד עשבים ואילנות מאין ליש, משא"כ צבא השמים שאין בכחם ויכלתם להוציא יש מאין כו'1261. ומזה מובן, שאע"פ שהענין דחזקים כיום הבראם הוא בצבא השמים דוקא, מ"מ, יש עילוי בהתגלות כח העצמות בארץ דוקא, ולכן1262 הארץ נבראה תחילה ואח"כ שמים1263.
זה מודגש גם בנוגע לעניני העבודה דחודש תשרי (שהוא חודש כללי, וכל עניני העבודה שבו הם ענינים כלליים על כל השנה כולה1264), שאע"פ שתוכנם הוא רוחני ונעלה ביותר, ה"ה קשורים עם ענינים גשמיים דוקא. וכמו בר"ה, שמצות היום בשופר1265, הרי אע"פ שהעיקר בזה לכאורה הוא העבודה הרוחנית כו'1266, מ"מ, צריך להיות קול היוצא משופר גשמי דוקא. וכן בעשי"ת, שעליהם נאמר1267 דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, ואימתי הוא קרוב בעשי"ת, שאז הוא קירוב המאור אל הניצוץ1268, ומ"מ צ"ל מעשה האדם בדיבור של תפלה
172
כו' (דעקימת שפתיו הוי מעשה1269), והיינו שלא מספיק העילוי הרוחני דקירוב המאור אל הניצוץ, אלא צ"ל גם מעשה האדם התחתון בעוה"ז הגשמי. וכן הוא בסוכות, דלכאורה הרי עיקר הסוכה הוא הצל לזכר ענני הכבוד1270, ואעפ"כ צריך שיהיו לסוכה דפנות גשמיים כו'. וכן הוא גם בשמח"ת, שאע"פ שעיקר השמחה היא על התורה, מ"מ צ"ל השמחה בריקודים ברגליים גשמיים דוקא (כמשנת"ל3). וזהו גם מה שבשמע"צ מתחילים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם1271, והרי ענין הגשם (נוסף על מטר כפשוטו) כולל גם כל הענינים הגשמיים1272. וכל זה הוא מצד הדגשת מעלת הגשמי שבו היא התגלות העצמות, כנ"ל.
נעשה ע"י עבודת בנ"י באופן שאתם נצבים גו'1273, קיימים ועומדים1274, לפי שאתם הדבקים בה' אלקיכם (ולכן) חיים כולכם היום1275, ובפרט ע"י ענין הצדקה, שזוהי עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא1276, כד מטו רגלין ברגלין1277, ועי"ז זוכים לבוא לזמן שבו יהי' מעשה1278 גדול1279, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שנוסף על מעלתו בלימוד התורה, שלכן ילמד תורה את העם כולו1280, ילחם מלחמות ה' וינצח ויבנה מקדש במקומו1281 – ביהמ"ק השלישי, שהוא בנין נצחי עדי עד1282, שיבנה בקרוב ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור