...וע"ד הצחות י"ל בפרשת שבוע זה, אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים:
בג' מקומות (יבמות קיד, א) באת התורה להזהיר גדולים (בדעה) על הקטנים (בדעה) והם:
דם - כי אף שהיו שטופים בדם לאכלו (וכדברי ר' יודא, ספרי הובא בפירש"י דברים יב, כג) בכל זה אל יאמר מה תועיל השתדלותי בחנוך טוב, כיון שמושקע הוא בתאוות לבו.
שקצים - אף שהאוכלם עושה זה רק להכעיס את בוראו (הוריות יא, א) כי גם נפשו קצה בהם, ואם כן הרי לכאורה מה תקוה ישנה בדבור אליו.
טומאת כהנים - אשר ענין הטהרה וטומאה אינו דבר שאפשר להסבירה בשכל (רמב"ם סוף הל' מקואות) וגם אינו שייך אלא לכהנים אשר בהם בחר ד' לעמוד לשרת לפניו וא"כ יכול המחנך לומר איך אוכל להסביר ענינים כאלו - ובפרט שיכול לענות לו: אהי' ככל הגוים ואין ברצוני להיות ממלכת כהנים ועם קדוש.
ולכן הזהירה התורה שאל נאמר נואש, וכל אחד מישראל, יהי' מי שיהי', מוזהרים עליו להשתדל בכל האפשרי להעמידו על האמת ולעורר נקודת היהדות אשר בו.
ובפרט קטנים ממש, אשר הם כחומר ביד המחנך אותם.
בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה
Kehot Publication Society · commercial
יובא מ: igros-index · Kehot Publication Society · commercial · העותק השמור ב־RebbeHub