ב. והנה בפשטות טעמו של אאמו"ר לפרש שהם ד' ראיותיב, מפורש בדבריו גופא, דכיון ש"נשמת האדם נמשכה מד' אותיות דשם הוי'", לכן הביא ד' ראיות "לנגד הד' אותיות דשם הוי'".
אבל אין זה מספיק, שהרי מפורש באגה"ת לעיל (פ"דיד) שיש דרגא חמישית בשם הוי' — "הקוץ שעל היו"ד (ה)רומז לבחי' רצון העליון ב"ה שלמעלה מעלה ממדרגת בחי' חכמה עילאה"טו (וכן בנפש האדם ישנו "קוצו של יו"ד", כמבואר בכ"מטז שזהו ענין המסירת נפש שלמעלה מן החכמה וטעם ודעת), וא"כ יש מקום לפרש שיש כאן ה' ראיות לנגד ד' אותיות שם הוי' וקוצו של יו"דיז?
וגם את"ל שהלשונות בהראיות שהביא אדה"ז מתאימות ומכוונות רק לד' אותיות שם הוי' (כפי שאאמו"ר מפרש בהערתו ע"ד הקבלה)יח — עיקר השאלה עדיין ישנה: למה הביא אדה"ז ראיות רק על ד' אותיות שם הוי', ולא הביא גם ראי' חמישית לנגד קוצו של יו"ד (רצון העליון)?
ג. ויובן זה בהקדם שאלה כללית בדברי אדה"ז כאן:
א) למאי נפק"מ באגה"ת כאן הקדמה זו ש"באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'" (עם כמה ראיות) — הרי הי' מספיק לומר (בקיצור), "ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי' הבל העליון, כמ"ש בישעי' (כי אם) עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם"יט?
ב) מהו החידוש בכך ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית'", עד שהוזקק להביא ע"ז ד' (או ה') ראיותכ — הרי זה מילתא דפשיטא שאינה צריכה לפנים!
ומה גם שבתניא חלק ראשוןכא כבר ביאר אדה"ז בארוכה דזה ש"אין סוף" נקרא "סובב כל עלמין", "אין הפי' סובב ומקיף מלמעלה בבחי' מקום ח"ו כי לא שייך כלל בחי' מקום ברוחניות", ובהמשך הענין שםכב מביא זה ש"הארץ הלזו