זה ותשובה זו היא בחי' תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה וכמ"ש בזוה"ק בר"מ פ' נשאכט דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקדב"ה וכו' דאיהו בן י"ה בינה וכו'". וע"ז ממשיך בריש פרק ט' "וביאור הענין. . דבינהל איהי תשובה עילאה והאםלא רובצת על האפרוחים וכו' דהיינו שע"י שמתבונן כו' ומוליד מרוח בינתו דו"ר שכליים כו'". ואח"כ ממשיך "והנה עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו וכו' כנודע וע"ז נאמר ובכל נפשך שהם הם כל חלקי הנפש. . (והולך ומונה כל חלקי הנפש) לדבקה כולן בו ית' כו' (ומסיים) וזו היא אתדבקות דרוחא ברוחא בתכלית הדביקות והיחוד כשהיא מחמת אהבה וכו'".
ולכאורה צריך ביאור: מהי השייכות דכל אריכות זו אודות העבודה ד"אתדבקות רוחא ברוחא" כשהיא מחמת אהבה להעבודה דתשו"ע — וכי עבודה זו ד"ובכל נפשך. . כל חלקי הנפש. . לדבקה כולן בו ית'" מיוחדת לבעל תשובה ואינה גם בצדיק?
בשלמא מ"ש בתחילת הפרק ע"ד העבודה דדו"ר שכליים, הרי זה ביאור דברי הזהר ד"בינה איהי תשובה עילאה" (וכמ"ש גם באגה"ת לעיל (ספ"ח) דתשובה עילאה היא בה"א עילאה, בינה), והיינו העבודה דדו"ר שכלייםלב; אבל למאי נפק"מ בביאור העבודה דתשובה עילאה האריכות ע"ד אתדבקות רוחא ברוחא מצד אהבה?
ואף שביאר לעיל שתשובה עילאה היא "לדבקה בו ית' ביחוד נפלא", וא"כ מובן שהעבודה דתשובה עילאה כוללת ענין "אתדבקות רוחא ברוחא", דהיינו דביקות כל חלקי הנפש בו ית' (דאל"כ חסר בהדביקות בו ית' ביחוד נפלא) — מ"מ, סו"ס לכאורה אין בזה כל חידוש לגבי עבודת הצדיקלג, וא"כ למה האריך