שם סי"א
אבל אם בשעה שהפקיד אצלו ייחד לו זוית מיוחדת שיהיה חמצו מונח שם עד שיבא הנכרי ליטלו משם, והניחו הנכרי בעצמו באותה זוית שייחד לו הישראל, או שהניחו שם הישראל במעמד הנכרי והבטיח לו שזוית זו תהיה מיוחדת לחמצו עד שיבא הנכרי ויטלנה משם, כיון שאין החמץ מסור ביד הישראל לטלטלו ולפנותול מזוית זו למקום אחר, שהרי כבר מסר אותה זוית להנכרי, אין צריך לבערו אף שקיבל עליו אחריות.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: במעמד הנכרי – עיין בלשון הריטב"א בדף ו, א ד"ה חמצו של גוי עושה, וצ"ע, עכ"ל. ובאמת הרי כתב שם הריטב"א דהא דמהני מחיצה בקיבל עליו אחריות הוא דוקא מדעתו דגוי, וזהו כבמעמד הנכרי שכתב רבנו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור