אור תורה
עג
סמיכת הפרשה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וגו', וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וא"ל על פי מ"ש [במקום אחר] בסימן שהוצרך הקב"ה לצמצם בהירתו ואורו בבריאת העולמות בכדי שיוכלו לקבלו ולא יתבטלו ממציאות כנזכר שם. ואף שמדת צמצום נקרא דין המגביל שפע החסד, אשר טבעו להתפשט והדין מגבילו, כמו המים שבתוך הכלי שהכלי מגביל את המים ואינו מניחו להתפשט, והנה לפי הנראה שהצמצום הוא דין, אבל עם כל זה הוא החסד. כי בכל דבר ודבר שבכל העולמות מוכרח להיות הטוב, שהוא החסד, מעורב בהם כי עולם חסד יבנה. ואף שהוא דין, מכל מקום אם לא היה צמצום היו העולמות בטלים. וידוע כי מדת הדין נקרא אלקים, ובתוכו מעורב חסד שהוא שם א"ל שבתוכו, כמד"א חסד אל וגו'. וז"ש כי שמש ומגן ה' אלקים וגו', וידוע כי שם הוי"ה נקרא שמש, וז"ש כי שמש ומגן הוא הדמיון כמו ה' אלקים. ר"ל, כשם שא"א להסתכל בשמש מגודל אור בהירתו אם לא ע"י מג"ן ומסך המבדיל, שהוא המגן בעד אור השמש שיוכלו להנות מאורו, כך הוא שם הוי"ה ב"ה שאורו רב מאוד מגודל אור בהירתו אור החסד והרחמים שבו, אם לא היה לאורו הגדול מסך המבדיל, לא היו העולמות יכולים לקבלו. לכך הוצרך לצמצמו ולהגבילו בשם אלקים שהוא המגן כנזכר. וזהו שאמרו רז"ל לעתיד לבא יוציא הקב"ה חמה מנרתיקו והרשעים מתלהטים והצדיקים מתרפאים, רמזו אל הנזכר. פי' שלעתיד לבא יוציא שם הוי' מנרתיקו, שהוא שם אלקים, שעתה הוא מלובש בתוכו, כי אז יהיה כח הצדיקים רב מאוד, ויקוים בהם והיו עיניך רואות את מוריך, ויוכלו לקבל בהירתו ורחמיו הגדולים וחסדיו המרובים ומתרפאים בהם. אבל לא כן הרשעים אלא מתלהטים, כמ"ש הנביא ה' כגבור יצא, כלומר ה', אע"פ שהוא רחמים גמורים, עם כל זה כשיצא מנרתיקו ולבושו ינקם כגבור [נ"א: כשיוציא שם הוי' מנרתיקו, ילבוש נקם כגבור], כמו מדת הדין, ויפרע מן האומות. ולכך פרעה הרשע אמר מי ה'. כלומר, שלא רצה בזה השם ולא האמין שנתגלה שם הוי"ה, ובאמת לבסוף נתגלה שם הוי"ה ב"ה כאמור וה' הכה כל בכור וגו'. וכן יהיה לעתיד לבא, במהרה בימינו אמן, שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וגו', ר"ל אגלה מה שהיה נעלם ומופלא שם הוי"ה ב"ה ואז אראנו ויתגלה. וזהו מרומז בפ' שאמר משה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמ"ך, שהוא שם הוי"ה ב"ה, הרע לעם הזה. כי פרעה לא השגיח ולא שת לבו לזה השם, באמרו שהוא עדיין מלובש כנזכר. ולכך אמר הכתוב אחרי זה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה', ר"ל הוא אינו יודע מנפלאות אשר אעשה בקרבו כי אוציא חמה מנרתיקה וילהט אותם כנזכר, כי אף עתה אני ה', רק שהוא מלובש כנזכר. וז"ש בפסוק שלפניו עתה תראה – שם הוי"ה בהתגלות, ויקבלו הרשעים פורענותם הכה ורפוא, כמ"ש רז"ל הכה למצרים ורפוא לישראל. כי בהתגלות שם הוי"ה צדיקים מתרפאים כנזכר, וזה שאתה רואה שהוא מלובש עתה, הכל הוא מפני קיום העולם. וז"ש וארא אל האבות1 באל שד"י ושמי ה' לא נודעתי להם. כי ידוע שמדת הצמצום נקרא שדי, שאמר לעולמו די, ר"ל שהגביל מדת החסד מלהתפשט יותר מדאי. ועם כל זה, אף שהוא בחי' דין נקרא אל שד"י, שמעורב בו החסד הנקרא אל, וזהו גופא חסד כי יוכלו ע"י הצמצום לקבל אורו, ושמי ה', שהוא שם הוי"ה, לא נודעתי להם, ר"ל לא היה יכול להתגלות בימיהם והיה [נ"א: כי היה] מלובש בתוך שם אלקים שהוא דין והצמצום, אני ה', היה הוה ויהיה, ויכולת בידי להתגלות ולפרוע מהם. עוד נ"ל אומרו וידבר אלקים וגו' אני ה', ר"ל שזאת המדה הנקראת אלקים, שהוא דין, הוא בעצמו מדת הרחמים שהוא שם הוי"ה ב"ה, וז"ש אני ה'. כי היה בלתי אפשרי להשפיע לישראל אם לא ע"י מדת אלקים שהוא הצמצום. וז"ש וגאלתי אתכם מעבודתכם2, כלומר מהעבודה גופא שהוא מדת הדין תבוא להם הגאולה. וז"ש רז"ל קושי השיעבוד השלים ת' שנה של גירות בארץ לא להם רמזו אל הנזכר, שמכח מדת הדין בא להם הבהירות כי שמש ומגן ה' כנזכר. ולא עוד, אלא שזכו בזה לנביאות פנים אל פנים, כמ"ש רז"ל ראתה שפחה על הים וכו', מפני שהיו יכולים לסבול הבהירות. וזהו [מבורך], תחילתו דין קשה [שהוא מ"ב], וסופו רך. ואפשר לומר3 שלכך אמר מי ה', מפני שאחיזת פרעה היה בב' אותיות מי של אלקים, כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה, ולא היה משיג יותר, רק ב' אותיות מ"י של אלקים. ולכך אמר מ"י ה', כלומר הוי"ה מלובש עדיין בתוך אלקים. וגם על פי זה יתורץ מ"ש בס' הפליאה משה גימטריא אל שדי, שבו נשתמש. והנה קשה, והלא מפורש בקרא וארא אל האבות באל שדי ושמי ה' וגו', אבל למשה רבינו ע"ה נתגלה שם הוי"ה ב"ה, ולמה אמר שמשה נשתמש באל שדי. ועל פי הנזכר יובן, כי מ"ש שד"י שאמר לעולמו די, ונ"ל4 למה אמר שדי ולא נקרא די לבד, ונ"ל ע"פ מ"ש רז"ל שהקב"ה ברא את העולם במדת אברהם, כמ"ש בהבראם, וראה שאין העולם יכול להתקיים ושיתף עמו מדת יצחק, ועדיין לא היה מתקיים עד שבא יעקב וכו' כמבואר במקום אחר בארוכה. והנה בהכרח הוא אף שבא יעקב היו צריכין גם למדת אברהם ויצחק. והנה ידוע כי בריאת העולם היה במדת החסד ואהבה כמ"ש עולם חסד יבנה, וכן בכל מעשה האדם ובכל דבר שבעולם צריך להיות מדת החסד. אך אין בירה בלא מנהיג, וצריך להיות אימת המלך, [וזהו] מדת יראה, פחד יצחק. ויעקב הוא המכריע והממוצע ביניהם, וכולל שניהם. ומה גם כי בכל א' מהג' מדות כלולים שלשתן, כמו למשל אדם שאוהב איזה דבר הוא שונא התנגדותו, ויש בו (בכוללות) [התכללות], ולכן נאמר אברהם הוליד את יצחק. וכן ביראה כלול אהבה, ולכן באלהי"ם, שהוא דין, יש א"ל, שהוא חסד, כי אין לך כל דבר בעולם שאין בו התכללות טוב בנסתר. ומב' המדות אברהם ויצחק יצא יעקב, ויעקב הוא הכוללם, ופדה אותם כמ"ש במקום אחר. כן בעבודת הש"י צריך לעבוד [כדי] שיתעורר לו אהבת הבורא [ית'] ויראתו אימת המלך [נ"א: המלכות], ובכדי שהבורא ית' יתפאר בנו, ויהיה זאת לנחת [רוח] לפניו ית'. וזה נקרא טעמי המצות. והנה איתא בס' הזוהר אות ש' קאי אחד כרעא. ר"ל כי תמונת אות הש' היא ש' שורקת, כלומר הג' יודין שעל [גבי] הג' קווים הם דוגמת שורק. כי אור הבהירות והשפע בא מהחכמה, י', דרך ג' קווים שהם תמונת ג' ווי"ם המתפשטים מג' יודי"ן שעל ראשיהם. ואלו הג' קוין קיימי אהאי כרעא דיעקב קאים ביה שהוא רגל התחתון של הש', ובו מתחבר ומתצמצם להשפיע בד', לשון ד"ל, כדי שתסבול זה הבהירות. וזהו אות הד' שבשם שד"י. ואור החכמה מתגלה בסוף, וזהו אות י' שבשם שד"י. וזהו צירוף שד"י. ובזה אמר לעולמו ד"י, שהיה מלובש ומעוטף בו שם הוי"ה ב"ה. וזהו וארא אל האבות, שהם ג' קוין הנזכר, בא"ל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם (וגו') [כנ"ל]. אבל אמרו רז"ל גדול מה שנאמר במשה יותר וכו'. כי אברהם אמר ואנכי עפר ואפר, ומשה אמר ונחנו מ"ה כי הגיע למדת אי"ן. ולכן האבות הוכרחו לקבל בהירות שם הוי"ה ב"ה על ידי צמצום שם שדי כנזכר. אבל משה הגיע למדת מ"ה ואי"ן, ונאמר בו והאיש משה עניו מאוד מכל האדם וכו', שהיה בו מדת ענוה גדולה מאוד, שהיה מצמצם עצמו בבושה ובהכנעה גדולה מאוד לפני הבורא ית' עד שלא ידע אם ישנו בעולם אם לאו מגודל ענותנותו כנזכר. ומכח המדה הזאת היה יכול לקבל הבהירות [של] שם הוי' בעצם אספקלריא המאירה. ומ"ש שהיה משתמש באל שדי, לא ירצה לומר כפשוטו שהיה מקבל ע"י אל שדי, זה אינו. כי הוא לא היה צריך (לקבל) [לצמצם] הבהירות, כי היה יכול לסובלו. אלא ירצה לומר שהוא נתינת טעם לזה למה שזכה משה רבינו ע"ה יותר מכל הנביאים והאבות לקבל אור שם עצם הוי' ית' ב"ה וב"ש, מפני שהיה משתמש בא"ל שד"י, כלומר מדריגתו גופא היתה כמו מדת א"ל שד"י המצמצם אור הוי' כנזכר. כן היה מדת משה שהוא מדת ענוה יתירה וצמצום לפניו ית', ולכן זכה לקבל בהירות שם העצם הוי"ה ית', מפני שהיה בעצמו כמו א"ל שד"י והבן זה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור