במדרש לכן נשבעתי וגו' אלמלא לא נתקשר הקב"ה בשבועה לא היו נגאלין שנאמר לקחת לו גוי מקרב גוי ר' ברכיה אמר בזרוע עמך וגו' ר"ל אמר בשמו גאלן מן גוי עד נוראים גדולים ע"ב אותיות1. הנה אמרו רז"ל הנשבע צריך לנקוט חפץ בידו. והנה כשנשבע הקב"ה, היכן מצינו שהיה נקיט חפץ בידו. אך נאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, ודרשו רז"ל בימינו זו תורה ובזרוע עוזו זו התפילין. ולפי זה אתי שפיר [נ"א: ואפשר לומר], דתנא קמא [נמי] סבר שכשנשבע הקב"ה נשבע בנקיטת חפץ. אך החילוק ביניהם הוא, שתנא קמא סבר שנשבע בימינו זו התורה, כי כולא שמהן דקב"ה, ור' ברכיה סבר שנשבע בתפילין שנאמר גאלת בזרוע עמך וגו'. ואתי (ר"ל) [ר' אבין] למימר בשמו גאלן, כלומר מה אנו צריכים לשאול באיזה חפץ נשבע, הלא מצינו מקרא מפורש שנאמר אשר נשאתי את ידי, פי' הנשיאת יד הוא. כדאיתא בספר יצירה2 שעל יד יש (ע"ב) [ע"ג] שמות ובג' שמות מהם ברא הקב"ה עלמא, ונשאר על היד ע' שמהן שמהם השפע באה לעולם. א"כ הנשיאת יד עצמה היא הנקיטת חפץ. ואפשר לומר שגם ר' ברכיה שאמר גאלת בזרוע עמך ג"כ כיון לנשיאת יד זו, ומר אמר חדא וכו', אלא שר' ברכיה קורא אותה על שם מקומה שהוא הזרוע, (ור"ל) [ור' אבין] קורא אותה על שם השמות הכתובים על היד. ומה גם [ידוע] שעיקר ע"ב שמהן הם בחג"ת, שהם ג' ווין של ויסע ויבא ויט, וחג"ת3 הם נקראים זרועות. וזהו נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, והמכריע ביניהם, זהו גאלת בזרוע עמך וגו'.