אור תורה
עז
ויפן פרעה ולא שת לבו גם לזאת. ולכאורה קשה, והלא במופת הראשון שנהפך המטה לנחש לא עשו לו כלום. אך הענין הוא דכתיב מציון מכלל יופי אלקים הופיע, דהיינו שמציון הושתת העולם לפי שהיא עיקרה של עולם, והיא החיות של כל העולם, וע"כ יש בה חלק מכל המדינות ובאות כל מדינה ומדינה ומקבלת חיות ויונקת מאותו חלק שיש לה בציון. וכן בשלמה נאמר וידבר על העצים וגו', שהיה יודע איזה חלק בארץ הולך לכוש ונוטע פלפלין, וכן שאר המזדמנים [נ"א: המדינות]. וזה בארצות ובמקום, דהיינו בעולם, המקבלים כולם חיות [שלהם] מציון. וכן בנפשות ישראל1 הם העיקר, ולא אומות העולם, ויש [נ"א: והאומות יש] להם חלק בישראל, שממנו יונקים ומקבלים חיות כל אומה בפני עצמה. וזהו שאמר משה החלצו מאתכם [אנשים] לצבא ויהיו על מדין, דהיינו שצוה לברור אנשים דווקא אותם שמדין יונקים מהם, ואז יוכלו בנקל לנקום מהם. והנה פרעה נקרא התנין הגדול, וכן פלשתים שיצאו ממצרים היה ע"ז שלהם דגון, מלשון דג. וז"ש יהי דן נחש וגו', וקאי על שמשון שהיה מחלק שפלשתים יונקים ממנו. אך שהיה עדיין בזה בחי' רע, שהנחש התעה לחוה, ותרא כי טוב וגו' וכי תאוה הוא לעינים, וכאן בשמשון נאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, ע"כ כתיב הנושך עקבי סוס וגו'. וזהו שהראה הקב"ה לפרעה שהמטה נהפך לנחש, דהיינו כנגד ע"ז שלו כנזכר, ואז אמר פרעה תבן אתה מכניס וכו', כי היא בחינה שלו, וזה היה באמת רק בשביל הנס האחרון שנהפך הנחש למטה, דהיינו שהוחזר החיות שלהם לשורשו, ויבלע מטה אהרן את מטותם והבן. ופרעה הבין, וזה היה לו למופת גדול שיפול ביד ישראל, ואף על פי כן לא שת לבו גם לזאת, והבן.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור