אור תורה
עח
או יאמר, [מ"ש בפסוק ויפן פרעה ולא שת לבו גם לזאת], הענין הוא דכתיב מציון מכלל יופי אלקים הופיע, כי מציון הושתת העולם, לפי שהיא עיקרה של עולם וחיותו, וכל הארצות יונקים ממנה. ולכן [נ"א: וכן] בשלמה המלך ע"ה נאמר וידבר על העצים, שהיה יודע איזה חלק בארץ הולך לכוש ונטע שם פלפלין, וכן השאר דברים. וזה הוא בעולם. וכן בנפש, שישראל הם עיקר החיות וכל האומות יונקים ומקבלים מישראל [חיות] כל אומה ואומה בפ"ע. וז"ש (ויאמר) [וידבר] משה אל העם החלצו מאתכם אנשים לצבא (ויצבאו) [ויהיו] על מדין, ר"ל לברור אנשים שהם כנגד מדין. ופרעה נקרא תנין הרובץ בתוך יאוריו, וכן פלשתים שיצאו ממצרים נקרא ע"ז שלהם דגון, לשון דג. וז"ש יעקב אבינו ע"ה יהי דן נחש עלי דרך, זה קאי על שמשון, לפי שהיה ג"כ מאותו חלק שכל שרשים (נ"א שכל נחשים) יונקים [ממנו]. אך מפני שהיה עדיין בזה בחי' רע, שהתעה לחוה שנאמר וכי תאוה הוא לעינים, והוא אמר כי ישרה היא בעיני, ע"כ כתיב הנושך עקב"י סוס (נ"ל) [וגו'], שזה [ג"כ] רמז לפרעה בזה שנתהפך המטה לנחש ומנחש למטה, לרמוז ע"ז שלו, ולא שת לבו וגו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור