דרך פרט דוקא והוא מיומא ליומא כמו בחח"נ מחכ' לחסד ומחסד לנצח עליון בתחתון ותחתון בעליון נק' לאתנהרא דא מן דא והתכללות קו הימין חח"נ בקו השמאל בג"ה וכה"ג בכל פרטי התכללות שבי"ב ג"א כידוע וכמו"כ בהתכללות דעיגולים הגם שמובדלי' זמ"ז אופן בתוך האופן מתכללים מעליון לתחתון ממילא בהתכללות דיושר דתיקון כו' דבשבת מאיר מבחי' ג"ר דגדלות המוחין כו' בכל עליות הבירורי' דעיגולים דתהו שמתבררין כל ימי החול כמו שנתבאר. והנה עדיין אין לשון המאמר מתיישב בסופו דקאמר יביע כד"א מבע כו' אוחו לאנהרא דא בדא ולא אמר לאתנהרא כמו ברישא [כי] לאנהרא אינו רק ענין ירידת השפע מן המשפיע אל המקבל בלבד ולא שהמשפיע מקבל גם הוא מלמטה כפי' לאתנהרא דא מדא כנ"ל וגם יש להבין למה חזר הדבר לומר אוחו לאנהרא אחר שכבר אמר אוחו לאתכללא כו' אך להבין זה יש להקדים תחילה בתירוץ הקושיא על מ"ש השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו שיש מהירות גם בשפע זולת יום השבת אך הענין הוא דהשולח אמרתו משמע ששולח אור שפעו מלמעלה למטה מטה כי כל שילוח נשלח למרחוק מן העצמות והיינו מ"ש השולח אמרתו ארץ והוא רק ענין ובחי' ירידת אור שפע ממשפיע למקבל ולא בחי' ההתכללות הנ"ל שגם העליון מקבל מן התחתון והענין הוא דקאי בבחי' ירידת אור שפע התענוג העליון הפשוט שבחכ' שבתור' שקדמה לעולם הנאצל והנברא כו' וכמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי' יום יום הן שעשועי העצמות שנמשך בחכ' שבתורה ונמשך דרך שילוח מלמעלה למטה וזהו מ"ש השולח אמרתו ארץ דוקא פי' אמרתו כמ"ש במ"א ע"פ את הוי' האמרת היום שהוא פועל יוצא להמשיך אמרתו שהיא התורה שבעצמו' שנק' אמרתו העצמיות ונק' חכמתו העצמיות (או חכ' הקדומה כמ"ש באריכו' בפי' משל הקדמוני כו') וכמארז"ל בכל מי שיושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו ממש וז"ש האמרת היום והוא ענין השולח אמרתו ארץ והיינו תושבע"פ מל' קרינן לה בבחי' דיבור בפה דאמירה בפה דוקא וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים כו' והוא בחי' ח"ת שבדיבור דתושבע"פ דוקא וז"ש דעד מהרה ירוץ דברו דיבור שבפה שנובע במהירות מן המשפיע אל המקבל שהוא ח"ע דאתמשך בח"ת שבדיבור וח"ע נק' אמרתו תושב"כ דכתי' ויאמר כו' ודברו תשבע"פ וירוץ דברו דקאמר לפי שבחכ' איתברירו בחכ' שבדיבור דתושבע"פ דוקא ונתחב"ס ועיקר המהירות הוא בסוף דוקא שהרי בתחילת מציאות אור השפע מן המקור נאמר השולח בלבד ובהגיע בסוף אל המקבל נאמר ירוץ דברו במהירות כמו בכלות יום הוי"ו שזהו גמר כל השפע דוי"ו ימי המעשה כמ"ש ויכולו אז עיקר המהירות וכמ"ש במ"א בפי' ששון ושמחה כו' וכענין בוקר דיוסף שסיבת מהירות שבסוף הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור