במקומו) רק שבחי' הודאה דיום השבת למעלה מבחי' הודאה דחול ע"כ א' כאן טוב להודות לה' לה' דוקא ולא הודאה סתם כמזמור לתודה דחול ועוד שהודאה זו נק' טוב כמ"ש טוב להודות כו' משא"כ בחול שלא נזכר בה לשון טוב מטעם שיתבאר בסמוך. וביאור הדברים הנה מבואר בסידור בכוונת דמזמור לתודה שבחול שהוא בבחי' או"א דיצי' דוקא וזהו בחול שהוא בבחי' ו"ק דיצירה ועלי' קרבן תודה הוא עד בחי' או"א דיצי' בלבד אבל בשבת שהוא עליות העולמות דבי"ע באצי' וגם באצי' עצמו עלי' זו"נ דאצי' עד פנימית או"א דאצי' כידוע ע"כ אין אומרים מזמור לתודה בשבת שבחול או"א דאצי' מתלבשים למטה באו"א דיצי' שייך לומר מזמור לתודה סתם בלא שם הוי' אבל בשבת כבר עלו או"א דיצי' באו"א דאצי' א"א לומר מזמור לתודה שבבחי' היצי' אלא אומרי' מזמור זה שהוא ליום השבת עצמו שהוא באו"א דאצי' עצמו והוא בחי' הודאה דשבת שלמעלה מהודאה דחול דהודאה דשבת הוא בבחי' או"א דאצי' שלזה או' ב' דברים א' לה' שהוא להוי' עצמו דאור אבא שבאצי' והב' טוב להודות כי החכ' נק' אור כמ"ש יהי אור אור קדמאה דחכמה וכתיב וירא אלקים את האור כי טוב כו'. ולהבין כל זה הנה יש להקדים תחלה ששרש ההודאה הוא בבחי' עצם החכ' דוקא כי הנה שרש ההודאה הוא בא מלמעלה מן השכל הבא בהשגה לגמרי כי כאשר מודה מצד ההשגה בלבד לא נק' הודאה שבבחי' הביטול כי עיקר הביטול בשלא ירגיש את עצמו כלל למציאת דבר מה וההודאה שמצד ההשגה אין זה רק לפי אופן השגתו שהוא במציאות יש אלא ההודאה הנק' ביטול הוא דוקא בדבר המופלא ונעלם מן ההשגה שלא יכיל כלי השגתו כלל רק שאעפ"כ הוא מודה בהודאה שכן הוא מצד בחי' ביטול עצמותו למעלה מהשגתו כמו ההודאה על הנס שהוא למעלה מן הטבע שהוא בשם הוי' שלמעלה משם אלקים גי' הטב"ע שלא יוכל להשיגו בהשגה כלל אלא רק בבחי' ההודאה בלבד מודה שהאמת כן הוא ולכך מזמור לתודה הוא בבחי' או"א דיצירה (כמשי"ת במקומו באריכות) שהוא יחוד חו"ב שהוא ההתכללות דבינה בחכ' דוקא כי מה שהחכ' נק' אין ובינה יש היינו כאשר החכ' משפיע לבינה שאז נק' החכ' אין של השגה דבינה הנק' יש ושם יוכל להיות הודאה מצד ביטול השגת אין ואעפ"י שהוא אין של המושג הרי עכ"פ מן ההשגה יבא לבחי' אין שלו כו' מלמטה למעלה אבל כאשר הבינה נכללת בחכ' הענין הוא שאז החכמה הוא במהות ועצם מדרגתה כמו שהוא בחי' מ"ה העצמי טרם שמשפיע לבינה להיות נק' רק אין ליש מקור ההשגה ע"כ ההודאה שם הוא למעלה מן ההשגה לגמרי רק בחי' ביטול דמ"ה העצמי בלא טעם כלל רק מצד העצם בלבד (כמו אדם המתבטל כאשר בא לפני המלך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור