במורגש (וכמו וחנה מדברת על לבה וקולה לא ישמע ויש כאן ב' דברים הא' קול הדיבור שמדברת על לבה בהעלם ולא במורגש והב' קול הבל הלב שקולה לא ישמע במורגש גם בלב שנק' קלא פנימאה דלא משתמע במורגש גם בעודנו בלב כנ"ל ועד"ז גם כאן במ"ש אין אמ"ר ואין דברים אין אמ"ר דקול הבל הלב שאינו במורגש בלב ואין דברים שאין קול הדיבור במורגש בפה כו') ובזה מובן לשון המאמר הזה יותר במ"ש דאינון קלא דמשתמעי לשון רבים אבל הני לא כו' לשון רבים כי ב' קולות יש קול אמירה שבלב שהוא המשפיע וקול הדיבור שהוא המקבל וביחוד חיצוני דקול ודיבור ביומין דחול שניהם באין במורגש אבל בשבת שניהם בבחי' ההעלם בלתי מורגש והיינו אין קול אמ"ר מורגש בלב ואין דברים בקול מורגש בדיבור והיינו בלי נשמע קולם דמשפיע ומקבל כו'. וזהו בחי' יחוד פנימי דישראל ורחל דלית תמן אמירן ודברים במורגש (ומ"ש ברישא יביע אומר בקלא פנימאה דמשפיע ולא הזכיר דברים כי מ"ש ולילה ללילה יחוה דעת הוא בחי' השפע שמקבל המקבל ג"כ בהעלם מבחי' דעת זה שבפנימי' הבל הלב כנ"ל בפי' המאמר דדעת זה רזא דדכורא דנהיר לנוק' כו') (ולפי זה לא יובן לכאורה לשון הירושלמי דלעיל בקושי התירו לדבר ד"ת בשבת שנאמר ודבר דבר כו' שהרי הקול דתו' באמ"ר עליון דפנימי' המוחין דחו"ב וכמ"ש את הוי' האמרת כו' דלית תמן ג"כ אמירן כשאר אמירן ודברים דמשתמע כו' אך מבואר למעלה התירוץ ע"ז משום דבח"ע דתורה איתברירו והגם שזה הכח מפנימי' המוחין כו' מ"מ בחי' ירידה הוא לברר בירורים שבשבת בורר אסור וע"כ העיון וההרהור מותר רק הדיבור כו' וגם זה רק בפלפול אבל במקרא ומשנה והלכות לא בקושי התירו שהרי נא' לא ימושו מפיך כו' וד"ל):
(לו) והנה יש עוד אופן אחר לתרץ הסתירה דב' מקראות הללו יביע אמ"ר אין אמ"ר. שלא באופן הזה שפי' הזוהר והוא בהקדים תחילה ענין א' הידוע על מ"ש את ה' האמרת היום כו' שיש בחי' אמ"ר ג' מדריגות דא"ש מי"ם רו"ח בכל עולם עד רוהמ"ע וא"כ הרי כמו שיש בחי' אמ"ר בז"א שהן בחי' המדות שבלב בב' מדריגו' אמ"ר רוחני בלתי מורגש ואמ"ר מורגש בהבל החיצון כנ"ל כך באו"א עצמן יש בחי' אמ"ר בב' מדריגו' בלתי מורגש ומורגש כידוע שעצמות מוח החכ' קר ולח בחי' מים ועצם המוח דאימא חם ויבש בחי' אש (והן קנה חכ' קנה בינה שהם קנה וושט שר המשקים שר האופי' והוורידין הוא מן המוח הדעת בחי' רוח הכלול משניהם כו') וכמו בהבל חיצון שבלב נק' מורגש כך בבחי' מוחין דחב"ד עצמן בחי' חיצוני' הכלי' דמדות דאו"א והדעת שבראש שיורדין ונמשכי' בלב נק' אמ"ר מורגש (ונק' ז' הבלים דאימא כמ"ש בזוהר ע"פ הבל הבלים דז' הבלי' עילאי' דבינה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור