יש שכתבוכד שהרמב"ם נקט בסדר זה "להורות הדין שכתב בפרק ד' הלכה ד' תפלה של יד אינו מעכב של ראש אפילו אין לו של יד רק של ראש מניח של ראש כדכתב מרן הכ"מ שם ולכך התחיל בשל ראש לומר אם אין לו אלא של ראש מניח אותה לבדה. . גם בברכה מתחיל שם בשל ראש ג"כ לכוונה זו".
אבל נוסף ע"ז שלפי זה הי' מספיק לנקוט סדר זה גבי מקום הנחתן וברכתן ואין זה טעם לנקוט סדר זה גם במנין המצוות (וכן בכתיבת הפרשיות ועשיית התפילין כו'), הרי עוד זאת, כיון שהרמב"ם כתב בפירוש ד"של יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה", ל"ל גם לרמז דין זה ע"י הקדמת של ראש לשל יד (היפך סדרם בקרא והיפך סדר החיוב לכתחילה).
ג. ויש לומר הביאור בזה, ע"פ מ"ש בצפנת פענח על הרמב"םכה, שיש הבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש, "דגבי תפילין של יד המצוה היא [מעשה] ההנחה או הקשירה. . אבל בשל ראש המצוה שיהי' מונח" [וא' הנפק"מ למעשה, דהא שאמרוד דאם הניחם קודם אור הבוקר "כשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן", ד"זה רק אשל יד. . דשם הנחה הוא מצוה (ולכן צריך למשמש בהן) משא"כ בשל ראש דהמצוה שיהי' מונח"כו].
ויש לומר, שיסודו בלשון הכתוב עצמו, "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך", דגבי של יד נקט הכתוב מעשה הקשירה, ואילו בתפילין של ראש נאמר "והיו". וכן מדייק הרמב"ם במנין המצות בריש הל' תפילין (כנ"ל ס"א) — "להיותכז תפילין על הראש. . לקשרם על היד"כח.