תורת מנחם
בס"ד. שיחת יום ג' פ' לך לך, ד' מרחשון ה'תשכ"א
בס"ד. שיחת יום ג' פ' לך לך, ד' מרחשון ה'תשכ"א
– ביחידות כללית לתושבי כפר חב"ד שליט"א –
א. אף שהבא לקמן דובר כבר עם אנשים פרטיים, מ"מ, כיון שיש מעלה בהכלל על הפרט, שמלבד צירוף ריבוי פרטים ישנו גם האור העולה על כולנה (כדאיתא בתניאא), לכן ידובר על זה עוה"פ, וכיון ש"אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש"ב, הרי מסתמא יהי' בזה גם חידוש.
ב. כפר חב"ד, שייסדו רבינו נשיאינו, הוא לא רק שטח ומקום מסויים, ולא רק עבור אנשים פרטיים ומשפחות מסויימות שנמצאים שם, אלא זהו מקום שנוגע עבור הסביבה והשטח של ארץ ישראל כולה, ובמילא גם עבור כללות בני ובנות ישראל בכל העולםג.
א) הכח שניתן לכל אחד מתושבי כפר חב"ד – אינו רק כפי שניתן כדי לפעול במקום מסויים, אלא כדי לפעול בכללות בנ"י.
ב) גודל הזכות, והחוב והאחריות שיש בזה.
ג. כל תושבי כפר חב"ד הם שלוחים של הרבי, וצריכים הם לפעול ולסייע בעניני הכפר.
הכוונה בזה היא – לא רק בנוגע לענינים רוחניים, אלא גם בנוגע לענינים גשמיים כפשוטם, כמו נקיון ושכלול הכפר, וגם בדברים קטנים, ומה גם שיתכן שאינם דברים קטנים.
וע"ד מ"ש הרמב"םד בביאור הטעם דלבישת בגדי כהונה, שזהו בפשטות בשביל הרושם והיופי כפשוטו, וכך גם כפר חב"ד שנתייסד ע"י הרבי, שצריך להיות באופן של יופי ("ס'זאָל האָבן אַ פנים") בגשמיות כפשוטו.
ובפרט בהענינים הבולטים לעין, הן בבנינים פרטיים והן בבניניםציבוריים, ולדוגמא: כאשר עורכים "הנחת אבן פינה", וכעבור שנה עדיין לא עומד הבנין על תילו, שזהו דבר הבולט לעין, ולכן צריך לתקן זאת בזריזות ובמהירות.
וכפי שאמר הרבי פעמים רבותה, שכאשר מתקנים בהציור קו אחד, הרי זה מייפה, משפר ומשנה את כללות הציור.
ובענין זה צריכים לעסוק לא רק האנשים שנתמנו לעסוק בזה במישרין, אלא גם כל אחד מתושבי כפר חב"ד, כיון שכל אחד הוא שליח של הרבי, מייסד הכפר.
וכמו"כ בנוגע לענינים רוחניים – הרי זה נוגע לא רק אל הרב, מרא דאתרא, ולא רק ל"ועד הרוחני" – שהם בודאי צריכים לעסוק בזה, במכ"ש וק"ו – אלא גם כל אחד מתושבי כפר חב"ד, שייסד רבינו נשיאינו, צריך להשתדל שיהיו "לשם ולתפארת",
החל מבית-הכנסת ובית-המדרש, ולהבדיל, בית הטבילה, וכן כל המוסדות שבכפר: תלמוד-תורה, בית-רבקה, בית-ספר למלאכה – שיהיו בתכלית השלימות כפי רצונו של הרבי, ו"כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'"ו.
ויה"ר שתעסקו בזה כפי הכחות שלכם ועוד יותר מזה, כי, "הוא יכלכלך"ז, שינתנו לכם כחות לפעול עוד יותר ממה שיכולים.
ד. ועתה, הנני ממנה אתכם בתור שלוחים שלי, למסור את הדברים הנ"ל לכל אחד ואחת – "כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים"ח – כולל גם קטנים וקטנות,
כי, אע"פ שבעניני מצוה יש חילוק בין גדול לקטן, הרי, כשמדובר אודות קידוש שם ליובאוויטש, אין חילוק בין גדולים לקטנים, ואדרבה, לפעמים יכולים הקטנים לפעול עוד יותר,
והיינו, שגם תלמיד ב"חדר", בבית-ספר למלאכה, או ילדה בבית-רבקה, שומע ("דערהערט") זאת ונעשה מונח אצלו ("עס לייגט זיך אָפּ ביי אים"), ועד שנעשה "טופח על מנת להטפיח"ט.
ה. תמסרו את הדברים הנ"ל בשמחה ובטוב לבב, ויהיו הדבריםיוצאים מן הלב, ובמילא יהיו גם נכנסים אל הלבי, ולא יסתפקו בכך ש"רחמנא לבא בעי"יא, אלא באופן ש"לבא פליג לכל שייפין"יב,
וכך יהי' הן ביום ראשון, הן ביום שני, הן ביום שלישי, הן ביום רביעי, הן ביום חמישי, הן ביום ששי, ועד לשבת ויום-טוב,
ובמילא תהי' גם הרחבה בגשמיות כפשוטו,
והיינו, שלא יהי' באופן ד"הכנעני אז בארץ", ש"הולך וכובש כו'" (כמ"ש בפרשת השבועיג), אלא "ונהפוך" – שכפר חב"ד יתרחב ויתפשט, וכמ"שיד "מעט מעט אגרשנו גו' ונחלת את הארץ", עד שיתפשט בכל ארץ ישראל, ומשם – בכללות העולם כולו,
ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן.
[בסיום היחידות, פנה כ"ק אדמו"ר שליט"א להרב דכפ"ח הרש"ז גרליק, ואמר:
איתא במדרשטו "עד שמשה כותב את התורה נשתייר בקולמוס קמעא, והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד".
ולכאורה, הרי הקב"ה ידע כמה דיו צריך לכתיבת התורה, וא"כ, למה נשתייר בקולמוס קמעא?
אך הענין הוא – שעניני קדושה הם בלי גבול, ולכן נשאר תמיד קמעא.
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) ברצוני להתוועד עוה"פ עם הנוסעים].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת מנחם
- מזהה
- rh-9hp8kyha
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.