לו ונק' ענבימו ענבי רוש כו' ומשם נמשך בחי' המות ורע דקליפה כידוע בזהר שנק' אילנא דמותא כו' ולפי"ז י"ל מהו שרש ענין בחי' השפע הזאת דפסולת ושמרים האיך יתכן זה למעלה כו'. והנה המשל בזה ידוע מן הזיעה שבאדם שהוא יציאת פסולת החום שבדמים ולזה הזיעה עיקר הרפואה לחולי הגוף כי החולי באה מקלקול פסולת הדמים וע"י הזיעה יוצא פסולת החום הטבעי וממילא נתחזק הכח הטבעי שבדם הוא הנפש וכ"ז שהי' הפסולת המקולקל מעורב בכל חלקי הגוף הי' מזיק לכולו וכשנבדל ויצא דרך נקבי הזיעה ממילא נתחזק כח הגוף מצ"ע וזהו פסולת שצריך בירור וזריקה ואיבוד לחוץ דוקא כמו בורר פסולת מתוך אוכל שזהו עיקר הבירור שהוא חייב חטאת שהוא בזריקת פסולת לחוץ משא"כ בבורר אוכל מתוך פסולת והפסולת קיים כו' אבל יש פסולת שצריך לגוף ויש בו תועלת גדול שא"א לחיות הגוף בלעדו ואדרבה ע"י יבוא תוס' חיזוק תמיד כמו מן המאכל שגם לאחר שהפסולת גמור שלו יוצא לחוץ אך הגשמיות שבו שמוסיף דמים מתחזק ע"י גם השכל שבמוח והמדות שבלב כענין אין התינוק יודע כו' עד שיטעום טעם דגן וכמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו' כי הדם הוא הנפש ומתקיים בחיזוק יותר ע"י המאכל שנהפך לדם דוקא וגם יש הרבה מותרות בדמים שמהן קיום הגוף שזהו עיקר החום הטבעי והוא המגדל האברים (רק שמן פסולת המותרות יולד צמיחת השערות וציפרניים וכה"ג כידוע בבחינת מותרות שבזרע שמן האודם דנוק' צומח שערות וממותרות לובן דדכורא צומחים צפרניים ודוקא כשיש מותרות במ"ן ומ"ד אז יולד התולדה משא"כ בלא מותרות כמ"ש במ"א. אך עכ"ז התהוות עיקר הולד מן הברור שבמ"ד ומ"ן ומהפסולת דמ"ן נעשה השליא שומר ומלבוש חיצוני להולד וכן מותרות של פרי הצומח להיות לו לשומר וקליפה וכה"ג) וכמו שאנו רואים ביין על שמריו שנתחזק כח היין ובהסיר השמרים יחלש כחו לגמרי וכה"ג בכל פסולת פרי ותבואה מתקיים הפרי על ידי פסולת קליפתו ואם לאו ירקבו וכה"ג וד"ל:
(קלא) והדוגמא מכ"ז יובן למעלה שבכל אור ושפע העליון יש בו פנימי' וחיצוני' הנק' אחוריי' ופסולת ויש בו ב' מדרגות. הא' אשר אינו נזרק לאיבוד אלא יהי' כטפל לגבי עיקר ויש בו תועלת חיצוני וגם מועיל לבחי' הפנימי' להוסיף בו כח כנ"ל והוא עיקר ענין כל הבירורי' שנמשלו לבחי' מאכל שמחזק לכח האדם כנ"ל. והב' הוא פסולת דפסולת שאין בו תועלת כלל אדרבה יזיק וצריך זריקה לחוץ ובזאת יהי' חיזוק הכח הפנימי' דוקא כנ"ל וכך יובן שרש ענין יניקת החיצוני' מפסולת דפסולת שיוצא לחוץ לאבוד כמו ענביבו ענבי רוש כו' וכשמרים גסים ביותר שמקלקלים כמ"ש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור