(כא) ע"ג בשר.
דמותר לכתחלה. וכל שכן תחת הבשר דמותר. ואפילו לדעת ר"ת1 דסבירא ליה דהכבד לאחר מליחה הרי הוא כשאר בשר, ושרי לבשלו בקדרה, מכל מקום מותר לצלותו תחת הבשר שלא נמלח. ואע"פ שזב דם מן הבשר ונופל על הכבד אמרינן כבולעו כך פולטו. דדוקא הכבד קודם מליחה שיש בו ריבוי דם ופולט דם לא אמרינן בי' כבולעו כך פולטו כדלעיל2, משא"כ בבשר. ואע"ג דבסי' ע"ז כתב רמ"א שאסור לצלות בשר שלא נמלח על גבי בשר שנמלח, מכל מקום גם שם אינו אלא חומרא בעלמא, והכא כיון דדעת רש"י דיש הרבה דם בכבד אפילו לאחר מליחה, לכן אין להחמיר כלל (ש"ך3, מנחת יעקב4).
ומטעם זה פסק בהגהת נקודת הכסף5, היכא שנמלח הכבד, שמותר לכתחלה לצלות על גבי בשר, ואפילו נמלח גם הבשר מותר. דאפילו לדעת רש"י שהכבד לאחר מליחה הוא כבשר קודם מליחה ופולט דם, מכל מקום אמרינן בבשר שתחתיו כבולעו כך פולטו, ואין להחמיר בזה כמו בבשר שלא נמלח עם בשר שנמלח, כיון דלדעת ר"ת אין דם כלל בכבד לאחר מליחה (מנחת יעקב6).
והט"ז7 כתב דאינו מותר לצלות הכבד תחת הבשר אם נמלח הכבד, ואפילו עדיין לא הודח הכבד ופולט ציר, דלא מהני זה אלא במליחה, ולא בצלייה שיבלע על ידי האש מן האיסור לכתחלה. והעיקר כדברי הש"ך (פרי חדש8) (וכן פסק הכרתי ופלתי9):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור