קיג. לדבר בם – משעה שהבן יודע לדבר
בשיחת ש"פ בלק תשכ"ח אמר הרבי (תורת מנחם חנ"ג ע' 281):
זה כמה שנים שמפני קוצר הזמן נשארים כמה מהענינים שמדברים אודותם בהתוועדויות באופן שלא נשלמו הדברים, ויש גם ענינים שנאמרים מלכתחילה באופן דלחדודי כו', ואעפ"כ לא שואלים מאומה.
ובהמשך לזה בשיחת ש"פ פנחס (תורת מנחם חנ"ג ע' 324):
המדובר בהתוועדות שלפני זה אודות חוסר ההתענינות בדברים שנאמרים בהתוועדות, שלכן לא שואלים מאומה וכו'.
בהמשך לדברים אלה, כאשר משהו לא הי' מובן לי בשיחות, הייתי כותב בשאלה, ולפעמים הי' משיב על הגליון.
אחרי התוועדות ש"פ עקב תשכ"ח, כתבתי:
בשבת פר' עקב דובר [=תורת מנחם חנ"ג ע' 417]: שהוכחת רש"י [עקב יא, יט] שמפרש לדבר בם משעה שהבן יודע לדבר, הוא כיון שהכתוב אומר לדבר בם.
ולכאורה הרי גם בואתחנן [ו, ז] נאמר ודברת בם, ועם כל זה אין הפירוש משמתחיל לדבר, ואם כן גם כאן יכל לפרש רש"י בבן גדול.
והאם מטעם זה הובא עוד טעם לזה בהתוועדות הנ"ל, והוא כיון דאי לאו הכי מדוע נשנה כל הכתוב, הרי הוא כבר נאמר בואתחנן?
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור