שם ס"ד
עמוד שיש בעביו ד' על ד' במשך גובה עשרה ואח"כ מתמעט והולך, אע"פ שכשמגיע לג' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג' טפחים, או אפילו אם כבר אין בעביו ג' טפחים למעלה הרבה יותר מג' טפחים סמוך לארץ, הרי הוא רשות היחיד על גבה, משום שאומרים גוד אסיק גובה י' טפחים של צדדיו למעלה כמו שנתבאר. אבל למטה תחת השיפוע אינו רשות היחיד, כיון שאי אפשר לומר שם גוד אחית, מחמת בקיעת הגדיים, כי כל מחיצה שאינו מגעת ג' טפחים לארץ אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: אבל למטה תחת השיפוע – לכאורה כוונתו כאן כשאין בקצר ג' דאז שייך בקיעת גדיים וכו', ולכאורה להטעם המבואר בסוס"ג ה"ה כאן, ועיין שו"ת דברי נחמי' סוף ח' או"ח במ"מ לסעיפים אלו כ"כ. אך לכאורה י"ל שמ"ש כאן הטעם משום מחיצה תלוי' דנ"מ לענין עגלה המבואר במ"א רס"ו שם [סק"ו] ובשוע"ר שם ס"ח (וצ"ע) [וציין] לכאן, ולכאורה כוונתו לסעיף זה, עכ"ל.
ובאמת הרי בדברי נחמיה שציין נתבאר דנפק"מ להיכא דעובי העמוד למעלה רחב הרבה עד שיש תחת השיפוע רוחב ד' (דאז לא שייך הטעם דסוס"ג שאינו ראוי להשתמש שם), אלא שמוסיף עוד נפק"מ לענין עגלה. ואיפכא מסתברא, דלא מסתבר כלל שיכתוב רבנו כאן טעם לצורך סי' רס"ו כשלא ציין לשם, ועדיף טפי מ"ש בד"נ שהוא חידוש בדין זה עצמו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור