זה עלי' שלו כי נעשה מזה עיקר תוקף אור העונג שבעצם והוא הרינה ותענוג שבאבוד רשעים שזהו עלייתם דוקא כי בעודנם בשלימותם הרי נא' לא יגורך רע כלל וכ' כבודי לאחר לא אתן פי' גם שיהי' מאלקים אחרים סיבת כבודי להיותם תכלית המנגד כידוע דאזלעו"ז כו'. אך באבודם דוקא יש תענוג גדול למעלה הנק' רינה ותענוג דרינה זו שנעשה למעלה זהו עיקר תיקונם שהרי נכללים בזה בעונג העליון יותר מבחי' אור עונג העליון שבא מבחי' הטוב כו' וזהו ענין היפוך הרע לטוב דאתהפכא כו' שאין הענין מצד עצם הרע כי אדרבה הוא היפוך המנגד ואע"פ שמודה גם הוא ומתהפך כקטיגור שנעשה סניגור הרי כבודי לאחר לא אתן עד שגם סיבתו שגורם טוב אינו לרצון אלא לשלם לשונאיו כו' להאבידו דוקא ובאיבודו דוקא הוא הנק' היפך הרע לטוב שהוא כמו מן הצער עצמו שנהפך לעונג ומאבל לששון שאינו אלא באיבודו דוקא כו' (כמו במפלת המן שנהפך להם הצער עצמו לעונג כו' וכן והפכתי אבלם לששון האבל עצמו דת"ב יהי' לששון שזהו באיבוד הרע שנשתלח בט"ב בבהמ"ק שיהופך לששון כמ"ש במ"א) ונמצא שהיפוך זה הוא התכללות ממש שהרע עצמו נכלל ומתהפך אבל לא מצד עצמו רק מצד אבודו דוקא וזהו הנק' התכללות שבדרך איבוד וכליון דוקא אבל נכלל בזה בעונג העליון ממש. וכך יובן בענין טוב מאד זה מלאך המות שהוא ע"י היפוך הרע עצמו דמות לחיים וטוב וכפי פשט המאמר דלא שמה"מ אינו אלא סיבה כו' אלא הוא עצמו טוב מאד שנכלל בבחי' עונג העליון שנק' טוב מאד שלמעלה מטוב דמלאך חיים שהוא עונג שבעצם הטוב כו'. אך איך אפשר שהרע עצמו יהי' טוב וטוב מאד דוקא הענין הוא כנ"ל בענין באבוד רשעם רינה שההיפוך והתכללות שלהם שהיא ע"י איבוד וכליון דוקא באמת נעשה מזה הכליון דוקא אור התענוג גדול למעלה כו' והרי נכלל בזה בבחי' טוב מאד העליון ממש וזהו טוב מאד זה מה"מ כו' כענין העונג שבביטול וכליון הצער המנגד כנ"ל. ועד"ז יובן גם בענין אתכפיי' ס"א ואתהפכא שאין זה מצד עצם הס"א רק מצד ביטול וכפיפתו שמזה יהי' לעונג ולא ממנו בעצם א"כ אין זה נק' מסיבת עצם מהותו כלל רק אדרבה מביטולו והכנעתו שהיא היפוך עצם מהותו. ובזה מתורץ הקושי' דלעיל איך יסתלק יקרא כו' מאחר שעילוי אור העונג בא מביטול הסט"א דוקא ומה שמביטולו והכנעתו בא או מאבודו זה לא נק' סיבה שבא מכחו שימאס כו' אדרבה הרי זה מביטולו כו' והרי כל זמן שאין הביטול של הרע כ"כ נא' סו"מ ומואס ברע כנ"ל ומה שנק' היפך הרע לטוב כזדונות שנעשו זכיות אינו רק בהתכללות' באיבוד וכליון דוקא מטעם הנ"ל בענין ענ"ג ונג"ע (וכמ"ש במ"א שמנג"ע עצמו נעשה ענ"ג ומפש"ע שפ"ע כו' מזה עצמו נעשה עיקר העונג העצמי כנ"ל וד"ל):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור