"כבידה" ותקיפה יותר, זאת אומרת, שיש שייכות חזקה יותר (ברמז עכ"פ) בין אות יו"ד לספירת החכמה, שמזה מובן, שיש (קצת) שייכות בין אור החכמה עם אות יו"ד — ולכן שייך בה פגם, עכ"פ ב"בחי' המתפשטת ממנה";
משא"כ קוצו של יו"ד רק "רומז (לשון קל) לבחי' רצון העליון ב"ה", אבל הרצון גופא אין לו שום "קירוב" לקוצו של יו"דכג, ולכן לא שייך שום פגם כלל בבחי' הרצון.
ועפ"ז מבואר כיצד קיימים שני קצוות ברצון: מחד גיסא יש לו שייכותכד לקוצו של יו"ד (וע"י הקוץ — לכללות שם הוי'), ולכן הוא מנקה וממלא הפגמים שבאותיות; אבל לאידך, אינו נתפס כלל בהקוץ, ובמילא נשאר "למעלה מעלה. . מאותיות שם הוי'", ולכן אין חטאים מגיעים לשם ולא שייך שם פגם.
ח. ויש להסביר זה על ידי דוגמא — מהחילוק בין טלית וציציתכה:
"אין בטלית הגשמית שום קדושה כלל ומותר להשתמש בה דברי חול משא"כ בציצית"כו. אבל אין פירוש הדבר שהטלית אינה שייכת כלל להמצוה, שהרי אדרבה, מבואר בכתבי האריז"לכז ש"קדושת הטלית גדלה מעלתה במאד מאד על קדושת הציצית" (ולכן הציצית הן רק "נימין נמשכים מהטלית").
אך תיווך הענינים הוא:
זה שהציצית הן רק "נימין", מורה שיש בהן אור מצומצם המתלבש בהציצית, ולכן נמשכת קדושהכח בהציצית גופא; משא"כ קדושת הטלית היא מאור שלמעלה מכלים שאינו יכול להתלבש בהטלית [ורק שטלית (שמקיפה את האדם) היא "רמז" על אור מקיף], וכיון שהאור המקיף אינו נמצא (בהתלבשות) בהטלית, לכן "אין בטלית הגשמית שום קדושה כלל".