סימן ז1
יבמות
(ב, ב) על דבר אשר הקשית לשאול בדברי מהרש"א ריש יבמות (ד' ב ע"ב תוס' ד"ה [ו]אי), דמוקים לרבי ישמעאל שהיתה חמותו קטנה וילדה קודם שנשאה אחיו, משום דמסקינן (ד' י"ב ע"ב) דאיכא דמיעברא ולא מתה. וקשי' לך הא מסקינן (ד' י"ב סע"ב) בנים הרי הם כסמנים2.
וקושיא זו לא על המהרש"א לבד יצאה כי אם על התוס' בעצמם, דהא סבירא להו דלרבי ישמעאל אפילו בנה מורכב על כתיפה ממאנת (נדה נ"ב ע"א), ומוקמינן מתניתין דלא כרבי ישמעאל. אלא על כרחך צריך לומר דסבירא להו דרבי ישמעאל לא סבירא ליה כרב ספרא דבנים הרי הם כסימנים. אלא דזהו דוחק גדול לומר דהני תנאי דנמנו וגמרו עד מתי כו' כלהו לא סבירא להו הא דרב ספרא, דאם לא כן למה להו למימר דנמנו וגמרו עד שתביא ב' שערות, לימרו דבנים הרי הן כסימנים, כיון דלאפוקי מרבי ישמעאל קאתי לדברי התוס'. אלא שיש לומר דהא בהא תליא, דבנים הרי הן כסימנים של ב' שערות דוקא קאי, כשהביאה ב' שערות עדיין קטנה היא, איכא למימר דבנה מורכב על כתיפה נמי קטנה היא וממאנת עד שירבה השחור, ובנים דאינם כסימנים שירבה השחור, ואם כן כשנמנו וגמרו עד שתביא ב' שערות ממילא אתו לאפוקי מרבי ישמעאל נמי, ומשום דבנים הרי הם כסימנים של ב' שערות.
ובהא מיתרצא קושיית הר"ן בנדרים (דף ל"ה ע"ב), דמאי דמסיק הר"ן דלמ"ד בנים אינם כסימנים ליכא דמיעברא ולא מתה אזיל לטעמיה בחידושיו פ"ו דנדה3, דפירש דרבי ישמעאל בקידושי טעות דוקא איירי, ולא בקדושי קטנות, אבל לדברי התוס' דבקידושי קטנות נמי מיירי על כרחך איכא קטנה דמיעברא ולא מתה, אבל לפי מה שנתבאר אתי שפיר.
מיהו בלאו הכי דברי התוס' דחוקים, דהא דרבי ישמעאל לא הוי ידעי אלא עד דאתא שמואל ואמר משמיה, וכיון דשמואל מיירי בקדושי טעות דווקא מנא ידעי דרבי ישמעאל בקדושי קטנות נמי מיירי, והוא על דרך רבי לא שנאה4 כו'. וע' תוס' פי"ג דיבמות (דף ק"י ע"[א]5) לשינויא בתרא, דשמואל כרבי ישמעאל סבירא ליה בקדושי קטנות נמי. ולדידהו צריך לומר הא דפ"ט דב"ב6 שהביאו התוס' כאן, דהתם רב נחמן משמיה דשמואל קאמר והכא קאמר רב יהודה משמיה דשמואל ופליגא אמוראי אליבא דשמואל. וגם זה דוחק, דבגמרא הביאו דברי רב יהודה בסתם בכתובות פ"ד (דף נ"א ע"ב) ובפ"ט דב"ב הביאו דברי רב נחמן בסתם וצ"ע.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור