סימן ו
(ע"ב) ד"ה הוה אמינא במסיפס כו' אבל כי רצו עושין מסיפס [מ]גויל וגזית כו'. דבריהם תמוהין, דהא קתני הכל כמנהג המדינה וליחזי היכי נהוג. ולפי האמת על כרחך צריך לומר דנהוג בכותל, ואם כן היכי סלקא דעתך דסגי במסיפס. אבל לפירוש רש"י אתי שפיר דבונין אותו ודאי דמיירי בגויל וגזית כו', אלא דסלקא דעתך דמחיצה היינו מסיפס, ורצו דקתני משום חלוקה, כלומר שרצו לעשות מסיפס כדי לחלוק, ומחיצה דקתני (ולא לחצות) משום בונין אותו, כיון דלא תני כותל, וכיון דרצו במסיפס בעלמא דהיינו משום חלוקה, בונין אותו בעל כרחם בגויל וגזית כו' כמנהג המדינה, ולא במסיפס. ובזה סרו כל קושיות התוס' מעל רש"י ודו"ק.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור