סימן מה

סימן מה

הלנת המת

יום¹ א' כ"ד אייר תרס"ז לפ"ק

ליובאויץ

אל נכבדי חברה קדישא ד' עליהם יחיו

לדאבון לבי שמעתי היום אשר הלניתם את המת ר"ל, ונרעשתי מאד מזה. הלא זה דין מפורש בשו"ע יו"ד סי' שנ"ז ס"א שאסור להלין את המת. ובמשנה סנהדרין דמ"ו ע"א ובגמרא שם ע"ב דכל המלין את מתו עובר בלא תעשה. וכ"ה ברמב"ם הלכות סנהדרין פט"ו ה"ח והלכות אבל פ"ד ה"ח. ובלחם משנה שם בהלכות אבל דעובר בעשה ולא תעשה². וכן הסכיס בשו"ת גינת ורדים כלל ה' סעיף ג' (ועמ"ש בזח"ג דפ"ח ע"ב).

ואם כי עיקרן של הדברים הוא במי שעליו מוטל לקוברו, והיינו קרוביו. אמנם כאשר המנהג הוא בכל תפוצות ישראל שהחברה קדישא המה הקוברים, ואין ביד קרובי המת לקוברו בעצמן, נראה שהם המה שעליהם מוטל לקברו. וכמו מת מצוה³ מי שמוצא אותו עליו המצוות עשה לקוברו ביום ההוא, כמו כן הוא לפי מנהגנו שהדבר מוטל על חברה קדישא ואין הקרובים ביכולתם בעצמם וכו'.

וז"ל ספר המצות מצות עשה רל"א: ולכן המת שאין לו מי שיתעסק בקבורתו נק' מת מצוה כו'. ואם כי בנידון דידן אי אפשר לחשוב מת מצוה לענין טומאת כהן, ושהמצוה על כל אחד ואחד ממש וכה"ג, אמנם לענין כזה נראה שיש לחשוב כמו מת מצוה, לענין שהחברה קדישא עליהם מוטל כו'. ודמות ראי' לזה ממ"ש הט"ז סי' שע"ד סק"א בשם הרש"ל, שגם אם יש ישראל קרובים למקום המת מכל מקום נקרא מת מצוה עד שיהיו שם נושאי המטה וקובריה. וכמו כן בנידון דידן, מאחר שאין ביד הקרובים להתעסק בעצמם בקבורתו כי אם החברה קדישא דוקא, הרי זה דומה לענין מת מצוה לנדון זה, שמחוייבים לקוברו ביום ההוא ואסור להלינו.

והלאו דלא תלין גם בשארי מתים (לא לבד בהנהרגין בבית דין) הוא לאו ממש, וכמ"ש בתשו' חות יאיר סי' קל"ט, שרצה לומר שאינו לאו גמור כי אם אסמכתא בעלמא, ואחר כך העלה שזה לאו גמור. ועמ"ש בפתחי תשובה סי' שנ"ז סק"א לענין המעכב כו'. ולפי מ"ש לעיל דחברה קדישא אין רשאין לעכב ולגרום הלנת המת ח"ו. ובפרט בנידון דידן שהי' רק התרשלות לבד, זה מעשה נורא.

ואם הי' זה מצד השמשים והמתעסקים, היו ראוים לעונש, אבל כאשר שמעתי הי' מהתרשלות והעדר שימת לב נכבדי החברה קדישא על זה, ואני דואג מאד על שקרה דבר כזה בעת גבאות שלי⁴, ואני מצטער על זה, וצר לי מזה שלא ידעתי מקודם מזה, והייתי מעוררם לקוברו תיכף ומיד אחר הבדלה. ועתה מהראוי לפי דעתי שחברה קדישא יבקשו ממנה מחילה על זה בפרט. ועל כל צרה שלא תבוא⁵ ישימו לב לדברים האלה, ולא יקרו עוד מקרים כאלה, בלע המות לנצח⁶.

כ"ד גבאי דחברה קדישא החפץ טובם בזה ובבא.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org