109
ענין שמחת תורה, כידוע שיש בזה ב' פירושים, פי' הא', שבנ"י (אנשים נשים וטף) שמחים עם התורה808, ופי' הב', שבנ"י משמחים את התורה809, והשמחה היא גדולה ביותר, ולא רק באופן של ניגון (שלמעלה מדיבור, ועד לניגון פשוט810), אלא באופן שנמשך וחודר עד לריקוד ברגלים, ומזה מובן, שכשם שהריקוד של בנ"י ששמחים עם התורה (כפי' הא') הוא באופן שע"י הריקוד ברגלים רוקד ומתעלה גם הראש, הנה כן הוא גם בנוגע לריקוד של בנ"י שמשמחים את התורה (כפי' הב'), שעי"ז פועלים ענין של ריקוד ועלי' בתורה (ועד גם בנוגע לכתר שע"ג הס"ת), כידוע הפתגם811 שבכדי שהס"ת תוכל לרקוד, יש צורך באיש ישראל שנושא את הס"ת ונעשה הרגלים של הס"ת. וצריך להבין, איך שייך לפעול בתורה ענין של עלי' יותר מכמו שהיא מצד עצמה, ועוד זאת, שהעלי' בתורה נעשית ע"י הריקוד ברגלים דוקא, ולכאורה, כיון שהתורה ענינה חכמה, הבנה והשגה דוקא [דאף שמצינו שבתושב"כ הנה גם מי שלא ידע מאי קאמר יוצא י"ח לימוד התורה, ולכן עולה לתורה ומברך ברכת התורה812, הרי השלימות דלימוד התורה היא דוקא בתושבע"פ, שדוקא בה מתגלה רצון העליון שמכוסה ונעלם בתושב"כ ואינו מתגלה אלא בתושבע"פ, שמבארת המסקנא של כל פרטי ההלכות בנוגע למעשה813, והרי לימוד תושבע"פ צ"ל באופן של הבנה והשגה בשכל אנושי דוקא5, ועד שאמרו רז"ל814 שהתורה לא בשמים היא815, ואין אנו משגיחין בבת קול], אינו מובן מהי שייכותה לריקוד ברגלים דוקא, שלכאורה הם ב' הפכים.
בהקדם מה שמצינו דוגמת ב' הפכים הנ"ל בכל שאר המועדים ששמח"ת הוא סיומם וחותמם – שמיני עצרת, חג
110
הסוכות, יום הכיפורים וראש השנה (עשי"ת), שכולם קשורים עם ספירת הבינה, שענינה הבנה והשגה כו', וביחד עם זה, הרי כללות ענינם הוא באופן שלמעלה מציור והגבלה כו' (כדלקמן).
בזה, דהנה, ידוע בפירוש הכתוב816 ביום השמיני עצרת תהי' לכם, שיום השמיני הוא מדרגה השמינית מלמטה למעלה, בחינת בינה817, ולכן בא שמע"צ לאחרי שבעת ימי הסוכות, בדוגמת ספירת הבינה (האם רובצת על האפרוחים818) שהיא שומר ההיקף כו'819. וביחד עם זה820, ידועה תורת הרב המגיד ששמיני הוא לשון שומן821 והעסענץ822, שזהו העצם ונקודת התמצית של כל דבר, שזהו"ע שלמעלה מבינה (שכל), ואפילו למעלה מרצון כו', ועד שמצד גודל מעלת בחי' זו נאמר עצרת תהי' לכם, לכם דייקא, הה"ד823 יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ישראל ומלכא בלחודוהי824.
בנוגע לחג הסוכות, כידוע שענין הסוכה הוא בחי' מקיפים דבינה825, שנמשכים בפנימיות ע"י נטילת ד' מינים826. וביחד עם זה מצינו827 בחג הסוכות שענין הסוכה הוא המשכת המקיף העצמי דעצמות א"ס כו', שלכן אמרו רז"ל828 ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת, כיון שאור זה מקיף לכולם בשוה.
111
בנוגע ליום הכיפורים, ששייך לספירת הבינה829, וענינו שלימות התשובה, כמ"ש830 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, שזהו"ע תשובה עילאה831 [שהרי התשובה על ענינים בלתי רצויים כו' בודאי נשלמה כבר בחודש אלול, ומה גם שחודש אלול הוא מארבעים יום האחרונים שבהם מתקבלת התשובה בשמחה ובלב שלם832, ועאכו"כ בעשי"ת, שעליהם אמרו שאע"פ שהתשובה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ר"ה ויום הכפורים היא יפה יותר כו'833, די"ל שזהו"ע תשובה עילאה834], ששייכת לספירת הבינה835. וביחד עם זה נקרא אחת בשנה836, שהו"ע בחי' היחידה837, שקשורה עם בחי' יחיד שלמעלה מבחי' אחד838, וכידוע תורת רבינו הזקן839 בפי' מארז"ל840 בנוגע לעשי"ת כאן ביחיד, שקאי על בחי' היחידה. וזהו גם מה שיוהכ"פ הוא יום שנתחייב בחמש תפלות841, שמספר חמש מורה על בחי' החמישית, בחי' היחידה842.
בר"ה, שמצות היום בשופר843, וידוע ששופר (מלשון שפרו מעשיכם844) הוא בבינה, וזהו845 הטעם שבבית שני לא היו תוקעין בשופר ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, לפי שבבית שני הי' חסר בחי' ה' עילאה, ולכן אין זה מקום מוכן לגילוי שנמשך ע"י תק"ש שאינו שורה ומתגלה אלא בבינה כו'. וביחד עם זה, ידוע שענין השופר, שיש בו גם קלא פנימאה דלא אשתמע846, מורה על המשכת העצם כו'847, וזהו גם מ"ש הרמב"ם848 שרמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם כו', היינו, שזהו ענין שמגיע ומעורר את העצם באופן ששולל ענין השינה כו'. וזהו גם מה שאומרים בר"ה לפני תק"ש יבחר
112
לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה849, שזהו"ע של בחירה חפשית [אע"פ שיש אפשרות אחרת כו', ובלשון הכתוב850 כי לי כל הארץ, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי כו'] שהיא ממקום שלמעלה מכל ציור וגדר כו', והבחירה היא בעצמיות דישראל כפי שהם אפילו למעלה מתומ"צ כו', ומזה נמשך בעשי"ת ויוהכ"פ ענין התשובה שלמעלה מתומ"צ, שלכן נעשה על ידה תיקון כל הפגמים שבתומ"צ כו'851. וזהו גם מה שע"י השופר נעשה הענין דתמליכוני עליכם852, ומלכותו ברצון קיבלו עליהם853, שזהו"ע ההכתרה שנעשה ע"י הקבלת עול שמצד עצם הנפש כו'854.
שבכל המועדים שבחודש תשרי ישנם ב' הפכים, שעם היותם קשורים עם בחי' הבינה דוקא, יש בהם גם בחי' העצם שלמעלה מכל ציור והגבלה כו'. וצריך להבין איך יתווכו ב' ענינים אלו שלכאורה הם הפכים זמ"ז.
הענין הוא, שבבחי' בינה גופא ישנם ב' הפכים, שמחד גיסא, הרי זה ענין של הבנה והשגה באופן של התחלקות לפרטים דוקא, ולאידך גיסא, ידוע שהתגלות עתיק היא בבינה דוקא855. והענין בזה856, דהנה, אף שגם בחכמה ישנו גילוי התענוג, וכפי שמצינו שצהבו פניו של ר' אבהו כשמצא תוספתא חדתא857, שזהו תענוג הבא מגילוי אור החכמה, ועד שפנימיות אבא פנימיות עתיק858, מ"מ, כיון שאור החכמה הוא בבחי' נקודה בלבד, לכן גם התענוג שבחכמה הוא באופן של נקודה (והעלם) בלבד, ועדיין אין בזה הטעם והתענוג שיש בהתרחבות והתפשטות דבינה859, ולכן, דוקא בבינה הנה לא זו בלבד שפנימיות בינה פנימיות עתיק860, אלא יתירה מזה, שהתגלות עתיק היא בבינה דוקא [וזהו
113
גם מה שכללות ההיכלות הם במספר ז' (הגם שהספירות הן עשר), כי, היכל קדה"ק (בינה) שהוא היכל הז', כולל כל הג"ר861].
אף שמצינו שעיקר התגלות התענוג (עתיק) הוא בבינה, הרי הא גופא צריך להבין מהו טעם הדבר, הלא בינה היא במדידה והגבלה דוקא, שהרי תפיסת השכל בבינה היא ע"י ההתחלקות לפרטים, שעי"ז ניכרים הקצוות (שעל ידם היא תפיסת כל דבר), שהו"ע ההגבלה862, ולכאורה הרי זה היפך התענוג (שלמעלה אפילו מרצון) שהוא למעלה מהגבלה כו'. אך הענין הוא, שהשלימות של כל דבר היא כשבא במדידה והגבלה דאורך ורוחב והתחלקות פרטים כו', ודוקא אז מתגלה התענוג שבדבר. ויובן ע"פ משל מאדם שבונה בית בגלל התענוג שיש לו בענין הבית, שדוקא לאחרי שנשלם בנין הבית בכל פרטיו כפי שהיתה כוונתו בתחילה, אזי מתגלה התענוג שבעצם נפשו בענין הבית כו'863. ודוגמתו למעלה בענין השלמת (אויספיר) הכוונה שנתאווה להיות לו ית' דירה בתחתונים864. ומזה מובן גם בנוגע להתגלות התענוג בבינה דוקא, לאחרי שהשכל בא באורך ורוחב והתחלקות פרטים כו', משא"כ בנקודת השכל, שעדיין לא יודעים אם התפשטותו תהי' כפי הכוונה כו'.
יובן גם בנוגע למועדי חודש תשרי, שיש בהם ב' הקצוות, שמחד גיסא קשורים עם בחי' העצם שלמעלה ממדידה והגבלה כו', ולאידך גיסא ה"ה קשורים עם ספירת הבינה דוקא, כיון שהתגלות העצם היא דוקא כשנשלמת הכוונה שיומשך בהתחלקות פרטים כו', שלכן צ"ל כללות העבודה באופן של יחוד ב' הקצוות, וכמים הפנים אל הפנים גו'865, שעי"ז פועלים גם למעלה שהעצם יומשך ויתגלה בציור והגבלה דסדר השתלשלות הספירות כו'.
זה מודגש בכללות חודש תשרי גופא בסמיכות וההמשך של יוהכ"פ וחג הסוכות, שלאחרי גודל העילוי דאחת בשנה, בחי' היחידה שלמעלה ממדידה והגבלה, ממשיכים זאת בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שהם כנגד ד' אותיות שם הוי'866, ובהם כל ישראל עסוקין
114
במצוות, זה בסוכתו וזה בלולבו כו'867, שהם מצוות כלליות על כל השנה כולה868, שבזה מודגש חיבור ב' הקצוות שבהמשכת העצם דוקא בהתחלקות הפרטים כו'.
יובן גם בנוגע לענין דשמחת תורה. ובהקדים869, שאף שלימוד התורה צ"ל בהבנה והשגה ע"י יגיעת השכל דוקא, מ"מ, צ"ל גם הענין דהוי' עמו870 שאז הלכה כמותו871, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא872 (שזהו ענין נעלה יותר מאשר אלו ואלו דברי אלקים חיים873), וכדי שהלימוד יהי' באופן כזה לא מספיק ענין ההבנה וההשגה, אלא צ"ל874 ענין הביטול וקבלת עול דוקא, בחי' עבודת עבד (ועד לעבד פשוט כו'875), שהלימוד אינו לצורך עצמו והנאתו, אלא כדי לכוין לאמיתתה של תורה איך צ"ל פסק ההלכה למעשה בפועל, שזהו גמר ותכלית הכוונה כו', ובגלל זה מתעמק ביגיעה עצומה ביותר, שדוקא עי"ז בא אל אמיתת הענין כו', כיון שמגיע לבחי' העלם העצמי כו' [וכמאמר הזהר876 עה"פ877 יעשה למחכה לו, אינון דדחקין למלה דחכמתא כו', שאז מגיעים לבחי' עדן עין לא ראתה אלקים זולתך70, שעז"נ878 ואהי' אצלו גו' שעשועים (כמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו בתחלתו879)], ועד שעי"ז פועלים עילוי גם בתורה, כידוע בענין שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה880, להמשיך בתורה בחי' העלם העצמי דא"ס כו'. וענין זה מתבטא גם בשמחה עם התורה באופן של ריקוד ברגלים דוקא, וכנ"ל שבנ"י נעשים בבחי' הרגלים של הס"ת, שמורה על ענין ההמשכה למטה עד למעשה בפועל, שדוקא עי"ז ניתוסף עילוי גדול יותר בתורה כו'. ומזה נמשך על כל השנה כולה נתינת כח על כללות העבודה בלימוד התורה וקיום המצוות, החל מקביעת עתים לתורה, כולל גם הענין דתמכין דאורייתא
115
כו'881, מבלי להתחשב בעניני חשבונות כו'. ועד שעי"ז נעשה ענין הגאולה, החל מהגאולה הפרטית דכל אחד מישראל, כמ"ש882 בענין פדה בשלום נפשי, ועד לגאולה דכלל ישראל, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור