139
השמים והארץ וכל צבאם1094, ואיתא במד"ר1095 כתיב1096 לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצוותך מאד, לכל יש סיקוסים (קץ וגבול וזמן1097), שמים וארץ יש להם סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואיזה, זה תורה, שנאמר1098 ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים. וצריך להבין1099 מה שאומר שמים וארץ יש להם סיקוסים, והלא בעולם יש ג"כ המשכות שהן בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג, וכידוע שיש המשכת הרצון בעולמות, וכמ"ש1100 בראשית ברא, ות"א בקדמין ברא כו' (נוסף על הפי' בת"י בחוכמתא), דקאי על הרצון שנק' קדמון, ורצון הוא בחי' בלי גבול. ויש להוסיף בזה, דהנה, מלבד הפירוש הפשוט שויכולו הוא לשון סיום, שמורה על ענין ההגבלה (סיקוסים), ישנו גם הפירוש שהוא מלשון תענוג1101, שזהו מ"ש בנוגע לשבת (שבו הי' הענין דויכולו גו') חמדת ימים אותו קראת1102, שזהו מ"ש1103 וקראת לשבת עונג, והיינו, שביום השבת נמשך בעולם (שמים וארץ וכל צבאם) בחי' התענוג דלמעלה (ויכולו), ועד כפי שנמשך למטה בגשמיות, שמצוה לענגו באכילה ושתי', בבשר שמן ויין ישן כו'1104. והרי ענין התענוג (שהוא למעלה גם מענין הרצון כו') הוא באופן שלמעלה מהגבלה כו'. ובפרט ע"פ הידוע שענינו של יום השביעי בספירות הוא ספירת הבינה (שנקראת לפעמים תמינאה)1105, שנוסף לכך שכוללת את כל ששת המדות (ששה ימים, ששה קצוות), כידוע בענין והאם רובצת על האפרוחים1106, ה"ה מדריגה עליונה שמובדלת מהם כו',
140
והו"ע פנימיות בינה שהיא פנימיות עתיק1107, והתגלות עתיק היא בבינה דוקא1108 (כמשנת"ל1109). וע"ד ענין השופר שבר"ה, שהוא בבינה1110, ועל ידו נמשך עד למטה מבחי' התענוג העצמי שלמעלה מתענוג המורכב ותענוג המורגש כו'1111. וכיון שיום השבת קשור עם בחי' עתיק, שנעתק מכל סדר השתלשלות כו', הרי זה בודאי ענין שלמעלה ממדידה והגבלה כו'. וא"כ, איך נכלל ענין זה במ"ש ויכולו השמים והארץ גו', שיש להם סיקוסים כו'.
לבאר תחילה מעלת המשכת הרצון בעולמות, ע"פ המשל מכח הרצון שבנפש1112, שעם היותו כח מהנפש, מ"מ, אינו מהות נבדל חוצה לנפש, שהרי כל ענין הרצון הוא הטיית ומרוצת הנפש לאיזה דבר לרצות בו. ואינו דומה לכח החכמה והשכל שהיא מציאות לעצמה חוצה לנפש, והראי', שמה שהשכיל נשאר קיים גם לאחרי שתסתלק הנפש מכח השכל, משא"כ ברצון, שכאשר מסתלק הנפש מהרצון לא נשאר מזה מאומה, כיון שכל מהות הרצון הוא רק מה שהנפש רוצה בבחי' הרצון שבו כו'. ומזה מובן בנוגע לענין הרצון למעלה, שהוא בחי' הטיית העצמות דאוא"ס לרצות להאציל ולברוא העולמות כו', ולכן הוא בבחי' בל"ג כו'.
ברצון גופא יש חילוק בין הרצון שבברה"ע לרצון דתומ"צ1113, שהרצון דברה"ע הוא רק חיצוניות הרצון, שאינו אלא הארה וזיו כו', ולכן יש לו שייכות עדיין להגבלת העולמות, וכמו בחי' סובב כל עלמין, ששייכת עדיין לעלמין כו'1114. אך הרצון דתומ"צ הוא למעלה לגמרי משייכות לעולמות (למעלה גם מבחי' סוכ"ע), להיותו פנימיות הרצון, שבו מלובש פנימיות התענוג, שזהו לא רק הארה וזיו, אלא בחי' העצם כו'. וזהו שאומר הקב"ה שע"י התורה אותי אתם לוקחים1115, אותי דייקא, כמו אנכי (הוי' אלקיך)1116, שזוהי בחי' שלמעלה משמות, דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל1117.
141
יש לבאר גם בנוגע לענין התענוג שבשבת, שאף שזוהי מדריגה נעלית ביותר, עד לבחי' עתיק, הרי זה רק כפי שבחי' עתיק שייכת ולכן נמשכת ומתגלה בבינה, שאין זה דומה כלל לבחי' עתיק ממש1118, ולכן הרי זה נכלל בענין ויכולו השמים וארץ גו', שיש להם סיקוסים. ואילו אמיתית הענין דבל"ג, כפי שהוא בבחי' עתיק ממש, הרי זה רק בתומ"צ כו', שעז"נ ארוכה מארץ מדה גו', ורחבה מצוותך מאד, בל"ג ממש.
על זה אמרו רז"ל1119 כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, ומבואר בזה בדרושי חסידות (ד"ה ויכולו1120) שאמירת ויכולו שהו"ע העדות שמעיד שנברא העולם בשימ"ב וביום השביעי שבת כו'1121, הרי זה מכלל קיום מצות שבת, ולכן יש בזה העילוי דרחבה מצוותך מאד, שזהו הבל"ג דעצמות אוא"ס, ועי"ז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שממשיך בעולם גילוי אוא"ס.
בזה, דהנה, בערב שבת נברא אדה"ר, ומיד פעל עילוי בכל הבריאה כולה, באמרו לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו1122. ועד"ז בכל אחד מישראל, שפועל עילוי בכל הבריאה ע"י עבודתו בתומ"צ, שזוהי תכלית הבריאה, כמארז"ל1123 בראשית1124, בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראת ראשית [דכשם שקוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא כך בר נש עסיק באורייתא ומקיים עלמא1125], ומצד זה הי' כל תחלת התעוררות הרצון על ברה"ע, כמארז"ל1126 עה"פ1127 עם המלך במלאכתו ישבו שם, במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, שעלה במחשבה לפניו שיהיו נשמות הצדיקים שיתלבשו בגופים ויקיימו תומ"צ בפועל ממש. ועל זה אמרו רז"ל1128 גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, לפי שע"י מעשה צדיקים
142
משלימים את הכוונה העליונה בבריאת שמים וארץ, שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים1129, כמארז"ל1130 עה"פ1131 שוקיו עמודי שש, זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו, ועי"ז נעשה עילוי בכל הבריאה, ועד לתכלית העילוי כפי שיהי' לעת"ל, שיהיו שמים חדשים וארץ חדשה1132, ובאופן נעלה יותר מכמו שהי' בהתחלת הבריאה, כידוע בענין אלה תולדות פרץ1133, תולדות מלא כתיב1134, שזהו באופן נעלה יותר ממ"ש בתחלת הבריאה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם1135, תולדות מלא41, ויקויים גם היעוד אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' לעבדו שכם אחד1136, והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד1137, ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר (הבשר הגשמי) יחדיו כי פי הוי' דיבר1138, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור