171
זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל1326, ומפרש בתיב"ע, בכל מיני ברכתא, וכן הוא בזהר1327, דמתמן נפקין כל ברכאן וכל טיבו. וידוע הדיוק בד"ה זה בהמשך תרס"ו1328, דצריך להבין מה שאומר בכל, ואינו מפרש במה ברכו, וכמו בברכות הקודמות שמפרש ומפרט את הברכות, וכמ"ש1329 ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך גו' [והיינו, שאף שנאמר שם4 והי' ברכה, שהיא ברכה כללית, מ"מ מפרט גם ברכות פרטיות. ובאמת י"ל שגם והי' ברכה היא ברכה פרטית, שלכן נאמרה בכתוב בהמשך לאברכך ואגדלה שמך, שהם ברכות פרטיות]. וכן [לאחר העקידה כשאמר לו1330 עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וגו', ברכו בברכות פרטיות] וירש זרעך גו' והתברכו בזרעך גו'1331. וכאן אומר סתם שברכו בכל ואינו מפרט כו'. גם צריך להבין מה שהענין דוהוי' ברך את אברהם בכל, בכל מיני ברכתא, נאמר דוקא לאחרי מ"ש ואברהם זקן בא בימים, דאע"פ שמצינו שגם קודם לזה ברכו הקב"ה, וכמו הברכות שנתברך בהיותו בן שבעים וחמש, כמבואר בתו"א1332 (על הפסוק1333 ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן) ענין עבודתו של אברהם במשך שבעים שנה וחמש שנים, הנה ע"י עבודתו אז הגיע רק לברכות הפרטיות שנתבארו בכתובים הנ"ל, ורק בסוף ימיו, לאחר שגמר עבודתו בענין ואברהם זקן, ובענין בא בימים, אזי זכה לברכה הכללית דהוי' ברך את אברהם בכל. ולכאורה, מהי השייכות של הברכה הכללית דבכל לענין ואברהם זקן בא בימים.
לבאר תחילה ענין העבודה דאברהם זקן בא בימים, שעפ"ז יובן יותר הענין דברך את אברהם בכל, ושייכותו למ"ש לפנ"ז ואברהם זקן בא בימים. והענין בזה1334, דהנה בזהר2 מפרש בא בימים
172
באינון יומין עילאין כו', היינו, שפעל שלימות בימים עי"ז שמילא אותם בעניני תומ"צ, דכל יומא ויומא עביד עבידתי'1335, וע"י עבודתו פעל השלימות בהימים, שנעשו ימים שלמים. אמנם, העבודה דבא בימים אינה מספיקה עדיין להגיע על ידה לוהוי' ברך את אברהם בכל, אלא צ"ל תחילה גם העבודה דואברהם זקן, שהיא למעלה מענין בא בימים. והענין בזה, דהנה, איתא במדרש1336 שאמר הקב"ה לאברהם אני אומנתי גומל חסדים, תפסת אומנתי [היינו, שאברהם פעל ועשה עבודתו של הקב"ה בענין החסד1337], בא לבוש לבושי, ואברהם זקן בא בימים. ופירשו המפרשים1338 שלבושי הו"ע ועתיק יומין יתיב1339. ומזה מובן שהענין דאברהם זקן הוא למעלה מהענין דבא בימים, כי, בא בימים שייך עדיין לענין הימים, שהו"ע סדר השתלשלות, משא"כ ואברהם זקן הוא בחי' עתיק יומין, שנעתק מסדר השתלשלות.
הענין דבא בימים, וכן הענין דאברהם זקן, באים ע"י העבודה שלמטה. ולאח"ז נעשה הענין דהוי' ברך את אברהם בכל, שזהו ענין שנותנים לו מלמעלה, שלא ע"י עבודתו, והיינו, שאע"פ שגם ענין זה בא לאחרי האתעדל"ת, מ"מ, אין זה באופן שבא ע"י האתעדל"ת, כי אם שלאחרי שגמר עבודתו בענין בא בימים, ולמעלה מזה בענין ואברהם זקן, אזי נותנים לו מלמעלה הענין דהוי' ברך את אברהם בכל, שזהו בחי' עתיק שלמעלה גם מבחי' עתיק יומין יתיב שבענין דאברהם זקן. והענין בזה1340, דעם היות שבחי' עתיק היא למעלה מהתחלקות, הרי מבואר בספרי קבלה1341 שבעתיק יש ג' ראשונות וז' תחתונות, דז"ת דעתיק מתלבשים באריך אנפין (שרש הנאצלים), ועל ידם ה"ה מאירים בכל סדר ההשתלשלות, משא"כ ג"ר דעתיק, אינם באים בגילוי בעולם. ובלשון החסידות נקראים ב' בחי' אלו חיצוניות עתיק ופנימיות עתיק. וכללות הענין בזה, שהענין דבא בימים, ואפילו הענין דאברהם זקן (ז"ת דעתיק שמתלבשים בא"א), באים ע"י עבודתו של אברהם, שביכלתו להגיע עד שרשו (שרש הנאצלים). אמנם הענין דהוי' ברך את אברהם בכל, שהו"ע
173
הג"ר שלמעלה משרש הנאצלים, הרי זה ענין שבא מלמעלה, אלא שבא רק לאחרי גמר העבודה. וע"ד אתעדל"ע שבאה לאחרי האתעדל"ע שע"י האתדל"ת ועולה על גביהן1342.
לקשר ענין זה בדא"פ עם המבואר בד"ה הנ"ל בהמשך תרס"ו1343 החילוק בין כח המשכיל לכח השכל ההיולי העצמי, שכח המשכיל, עם היותו למעלה מהתחלקות מושכלות פרטיים, שהרי הוא כח היולי על כל מיני שכליים, מ"מ יש לו שייכות אליהם, לפי שזהו מה שכבר נמשך להיות בבחי' מקור לשכל, ולכן שייך בו הגבלה והגדרה איך ומה תהי' השפעת השכל כו'. משא"כ כח השכל ההיולי העצמי, שלא נמשך עדיין להיות בבחי' מקור לשכל, אינו שייך כלל למושכלות פרטיים. אמנם, בכח השכל ההיולי העצמי גופא יש ב' אופנים1344. הא', כח השכל ההיולי העצמי כפי שכבר נמשך לכח המשכיל, ולכן יש לו איזה שייכות לפרטי השכל, והב', כח השכל ההיולי העצמי כפי שהוא בעצם הנפש, שאינו בבחי' המשכה מן הנפש כלל, ולכן הוא למעלה לגמרי מענין ההתחלקות של פרטי השכל. וי"ל שדוגמתם הם ב' הבחי' דאברהם זקן והוי' ברך את אברהם בכל, שהענין דאברהם זקן, דקאי על בחי' חיצוניות עתיק, ז"ת שבו שמתלבשים בא"א, שרש הנאצלים, שלזה הגיע אברהם ע"י עבודתו, הוא בדוגמת כח השכל ההיולי העצמי כפי שכבר נמשך לכח המשכיל. והענין דהוי' ברך את אברהם בכל, שקאי על בחי' פנימיות עתיק, שנעתק לגמרי מסדר השתלשלות, שזהו מה שנמשך מלמעלה, הוא בדוגמת כח השכל ההיולי העצמי כפי שהוא בעצם הנפש שאינו בבחי' המשכה מן הנפש כלל.
בכדי להגיע לזה צ"ל ענין היגיעה דוקא1345, וכמו בלימוד התורה, דדחקין למלה דחוכמתא1346, שעז"נ1347 יעשה למחכה לו, ועד"ז בקיום המצוות, עי"ז שמתגבר על הנסיונות שיש לו, שעל זה יש צורך ביגיעה גדולה ועצומה, ועי"ז ה"ה מגיע לפנימיות עתיק שלמעלה מהשתלשלות לגמרי, ובכחות הנפש הו"ע כח השכל ההיולי העצמי כפי שהוא למעלה מהמשכה לגמרי.
174
הענין בתוספת ביאור, בהקדים מ"ש באוה"ת להצ"צ1348 בביאור ג' הדעות שבפירוש (והוי' ברך את אברהם) בכל1349, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודא אומר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, שדעת רבי יהודה שהיתה לו בת, הו"ע לא זז מחבבה עד שקראה בתי1350. ודעת ר"מ שלא היתה לו בת, הו"ע לא זז מחבבה עד שקראה אמי25, שזהו למעלה מבחי' בת. ודעת אחרים שבת היתה לו ובכל שמה, הרי זה ע"ד מ"ש1351 רני ושמחי בת גו', שלעת"ל תתעלה בחי' בת שלמעלה גם מבחי' אמי, והו"ע אשת חיל עטרת בעלה1352, נקבה תסובב גבר1353. ולכן בכל שמה, כי בעלה נקרא כל, וכיון שהיא עטרת בעלה, נקראת בכל, שהוא יותר מכל. ויש לקשר זה עם המבואר באור תורה להמגיד1354 בענין בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה, פי' כי עולם חסד יבנה1355, וחסד הוא לאברהם1356, ולזה החסד הוצרך כדי להיטיב לברואיו ולהציל הנוקבא, וזאת הנוקבא נקראת בכ"ל1357, ר"ל בית של כל. והענין בזה, דהנה, כל קאי על בחי' סוכ"ע שמקיף כל סדר ההשתלשלות, וכמבואר בלקו"ת1358 בענין אמרו אליו כל תשא עון1359, לפי שאתה כל וכללות הכל, דהיינו בחי' אוא"ס ב"ה הסובב כל עלמין כו', ששם אין שום התחלקות, ולכן כל תשא עון, כי אין פגם מעון מגיע עד שם כו'. וזהו ענין בית של כל, בחי' סוכ"ע שמקיף כל סדר ההשתלשלות. וי"ל שג' דרגות הנ"ל הם ג' הדרגות דבא בימים, ואברהם זקן, והוי' ברך את אברהם בכל.
העילוי דבת שיהי' לעתיד לבוא נעשה ע"י הקדמת העבודה דמעשינו ועבודתנו כל משך זמן הגלות1360, בענין דאברהם זקן בא בימים, ובאופן של התגברות על הנסיונות בתורה והנסיונות במצוות, ע"י העבודה באופן של נצחיות, שזהו"ע הזקנה (ואברהם זקן) המורה על הנצחיות. ועי"ז זוכים לכל הברכות (והוי' ברך גו' בכל), ובאופן דיברכך הוי' וישמרך1361, והיינו, שנוסף לכך שהקב"ה
175
נותן את הברכה, הנה גם לאחרי המשכת הברכה ה"ה שומר עלי'1362, ועד לברכה הפנימית והעיקרית דלםרבה המשרה ולשלום אין קץ1363, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור