ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תשל"ג

199

(הנחה בלתי מוגה)

קטנתי

מכל החסדים ומכל האמת וגו' כי במקלי עברתי את הירדן¹⁴⁹⁵, ומבאר רבינו הזקן (באגרת שכתב אחר ביאתו מפטרבורג¹⁴⁹⁶), קטנתי מכל החסדים ומכל כו', פי' שבכל חסד וחסד שהקב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד, כי חסד כו' היא בחי' קרבת אלקים כו', וכל הקרוב אל ה' ביתר שאת כו' צ"ל יותר שפל רוח כו', דכל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא כו'. וצריך להבין סדר הענינים שבכתוב, שתחלה נאמר מכל החסדים ואח"כ מכל האמת, הרי כל האמת פירושו אמתת דבריך ששמרת לי כל ההבטחות שהבטחתני (כפרש"י), וא"כ הול"ל תחלה כל האמת, ואח"כ כל החסדים, שהוא ענין נעלה יותר. ואף שיש חידוש בשמירת ההבטחה, בגלל החשש שמא משהבטחתני כו' ויגרום כו'¹⁴⁹⁷, הרי אינו דומה ענין החסדים שבשמירת דבר שכבר הבטיח לענין שהוא מלכתחלה באופן של חסדים. ומזה גופא מוכח שיש עילוי גדול יותר בענין מכל האמת, ולכן לאחרי שאומר מכל החסדים, מוסיף ענין נעלה יותר שפועל עוד יותר הביטול דקטנתי – מכל האמת. גם צריך להבין מ"ש לאח"ז כי במקלי עברתי את הירדן¹⁴⁹⁸, הרי היו לו עוד כמה חסדים פרטיים שאינו מונה אותם כאן, ולמה מונה כאן דוקא את החסד דכי במקלי גו'.

ב) ויש

לבאר גם ההוראה מזה בעבודת כל אחד מישראל, כבכל עניני התורה שהיא נצחית¹⁴⁹⁹, ובפרט שהענין המבואר בפסוק זה הוא ענין כללי, כבפשטות הכתובים, שענין זה אמר יעקב בהקדמה לבקשת הצילני נא גו' כי ירא אנכי אותו פן יבוא וגו', ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך וגו'¹⁵⁰⁰, שזהו ענין כללי שבו תלוי קיום כלל ישראל, וכמו שאצל יעקב הי' זה ענין כללי, הנה גם ההוראה מזה לכל אחד

200

מישראל (שהוא עולם מלא¹⁵⁰¹) היא ענין כללי. וכמובן גם מזה שרבינו הזקן בבואו מפטרבורג כתב לכל אחד מישראל הענין דקטנתי גו' שנכפל אז.

וכללות

הענין בזה, דהנה ידוע שכל ההמשכות מלמעלה תלויים בעבודת האדם, וכן הוא בנוגע להמשכת וגילוי החסדים העליונים, שענין זה נעשה ע"י העבודה דקטנתי כו'. והיינו, שע"י העבודה דקטנתי (שמצד גילוי החסדים) ממשיכים חסדים עליונים יותר, וזה פועל שהביטול דקטנתי שלאח"ז יהי' באופן נעלה יותר. וכמובן מזה שבכל שנה ושנה קוראים בתורה הענין דקטנתי מכל החסדים כו', והיינו, שבכל שנה הנה ע"י העבודה דקטנתי ממשיכים חסדים עליונים יותר, ובמילא הקטנתי שנעשה עי"ז בשנה שלאח"ז הוא באופן נעלה יותר. וע"ד המבואר באגה"ק¹⁵⁰² שבכל ר"ה נמשך אור חדש שלא הי' מאיר עדיין מעולם, ועד"ז הוא בר"ה לחסידות (י"ט כסלו¹⁵⁰³) – שענינו העבודה דקטנתי, כמובן מזה שרבינו הזקן כתב אגרת זו תיכף אחר ביאתו מפטרבורג – שבכל שנה ושנה הוא באופן נעלה יותר.

ג) והענין

בזה, דהנה ידוע בענין אתעדל"ת אתעדל"ע, שהאתדל"ת צ"ל מעין האתדל"ע הנמשך על ידו¹⁵⁰⁴, ומזה מובן שבכדי להמשיך הענין דכל החסדים להיות קרוב אל הוי', שזהו"ע שלמעלה ממדידות והגבלות, הרי זה ע"י עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה. וכידוע שיש ב' מיני עבודות, עבודה במדידה והגבלה, ועבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, או כלשון הידוע עבודה שע"פ טעם ודעת ועבודה שלמעלה מטעם ודעת. ושניהם נאמרו בפ' ראשונה דק"ש. עבודה שע"פ טו"ד, שזהו מ"ש¹⁵⁰⁵ ודברת בם, בדברי תורה הכתוב מדבר¹⁵⁰⁶, שזהו"ע של טו"ד, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים¹⁵⁰⁷. ועבודה שלמעלה מטו"ד, שזהו מ"ש¹⁵⁰⁸ ואהבת את הוי' אלקיך (בכל לבבך ובכל נפשך ו)בכל מאדך. וב' עבודות אלו שייכים לכל אחד מישראל, דכיון שנברא ע"י הקב"ה שהוא כל יכול, הרי בודאי שברא אותו באופן כזה שיהיו אצלו ב' עניני העבודה הנ"ל.

201

ד) וביאור

הענין¹⁵⁰⁹, דהנה כתיב¹⁵¹⁰ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, דקאי על העבודה שע"פ טו"ד (בצלמנו) והעבודה שלמעלה מטו"ד (כדמותנו). ושני ענינים אלו הם בדוגמא שלמעלה, שהרי בצלמנו היינו צלם שלנו וכדמותנו היינו דמות שלנו. והם ב' הענינים דבכל לבבך גו' ובכל מאדך, דכשם שבאהבה דבכל מאדך כל התשוקה והאהבה שלו היא לה' אלקיך שנאמר לפנ"ז, כן הוא גם באהבה דבכל לבבך ובכל נפשך, שהיא העבודה שבמדידה והגבלה, ע"פ טו"ד, שכל המכוון שלו הוא לאהבה את ה"א, היינו להיות בדביקות להנאהב – הוי' אלקיך, כחך וחיותך¹⁵¹¹. אלא שיש הפרש ביניהם, שהעבודה דבכל לבבך ובכל נפשך היא בחי' בצלמנו, והעבודה דבכל מאדך היא בחי' כדמותנו.

ה) והנה15

ענין צלם ודמות יובן עד"מ¹⁵¹² מאומן שעושה צלם אדם מדבר זר כמו מתכת או עץ, שחותך בו צורת רגלים וחלק האמצעי שבגוף והראש, באופן שחיתוך האברים הוא בשוה ממש לאדם, באותו גובה אורך ורוחב כו', וזה נקרא צלם, להיותו כמו עצם הדבר, ולא רק דמיון לבד. והנה, כאשר האומן הוא ראוי לשמו, אזי יכול לצייר ולבטא גם את הרוחניות והחיות של האדם, שנראה כאילו אותו הצלם מראה פנים צהובות ופנים שוחקות, כפי שעושים זאת ע"י קוין וצבעים שעל ידם נראה כאילו הוא חי. אבל ענין זה הוא רק דמות (דמיון) בלבד, שהרי אין ערך כלל לחיות הנראה ע"י הצבעים לגבי החיות שבאדם עצמו.

ודוגמתו

למעלה, שצלמנו קאי על עולמות בי"ע (דאף שאלקות הוא שם בהעלם, הרי הם מ"מ עולמות אלקיים), דכיון שדרגת האלקות שבהם היא במדידה והגבלה, יש ערך והשתוות לעבודת האדם שיכול להגיע בעבודתו להיות באופן של צלמנו – צלם שלנו, בדוגמת עבודת המלאכים, שמלאך ענינו שליח, שאינו מציאות לעצמו, ובטל בתכלית לחיות אלקי שבו, היינו להשליחות שלו (ולכן קיימים הם באופן נצחי), וכמו"כ יכולה להיות גם עבודת האדם בביטול כזה.

202

ואף

שהמלאכים נקראים שכליים נבדלים¹⁵¹³, שהם נבדלים מהחומר, והם למעלה מזמן ומקום, הנה באמת הרי הם רק למעלה מזמן ומקום גשמי, אבל גם הם נמצאים תחת גדרי זמן ומקום רוחני, וכמבואר ברמב"ם¹⁵¹⁴ שמקום ברוחניות הו"ע המעלה, שהרי גם במלאכים יש חילוקי מדרגות, וכמו גבריאל שר של אש ומיכאל שר של מים¹⁵¹⁵, ומחנה מיכאל קפ"ו אלף מחנות¹⁵¹⁶, שחילוקי מדרגות אלו הו"ע המקום שלהם. וכן יש למעלה זמן רוחני¹⁵¹⁷, שהו"ע קדימה ואיחור, היינו שעבודה זו קודמת לזולתה, או ענין עילה ועלול, שבכללות הוא במלאכים שבבי"ע, שהמלאכים שבעשי' הם עלולים מהמלאכים שביצירה, והמלאכים שביצירה הם עלולים מהמלאכים שבבריאה, ובפרטיות ישנו ענין עילה ועלול גם במלאכים שבכל עולם גופא כו', שכל זה הו"ע זמן רוחני. ונמצא, שגם עבודת המלאכים היא במדידה והגבלה כמו עבודת הנשמות למטה, והחילוק הוא רק שעבודת המלאכים היא במדידות דזמן ומקום רוחני, ועבודת הנשמות למטה היא במדידות דזמן ומקום גשמי. והרי אדרבה, בזה ניכר מעלת הנשמות על המלאכים, שהרי מה שמלאכים הם רוחניים הוא לפי שאינם יכולים לירד לגשמיות, והיינו, שאינם יכולים להיות בגשמיות וביחד עם זה להיות בדבקות באלקות כמו שהם למעלה. משא"כ הנשמות יורדים לגוף גשמי, וגם שם הרי הם אלקות כמו שהם למעלה, שזהו כל ענינה של הנשמה שהיא אלקות שנעשה בבחי' נברא¹⁵¹⁸, ולכן, כשם שהמלאך בשעה שעושה שליחותו של הקב"ה נקרא בשם הוי' השוכן בקרבו¹⁵¹⁹, הרי עאכו"כ שכן הוא בנוגע לנשמה גם בירידתה למטה בגוף (ואפילו בשעה שאינו מקיים תומ"צ, הרי זה אצלו בכח). ונוסף לזה יש עוד מעלה בנשמות למטה לגבי המלאכים, שהמלאכים עומדים רק בתנועה של רצוא (ולא שוב), וטעם הדבר הוא לפי שהתהוותם היא רק

203

מבחי' הארה, וכיון שכל הארה תשוקתה ליכלל במקורה, לכן יש במלאכים הענין של העלאה כו', משא"כ נשמות הרי הם אלקות בעצם, אלא שנעשו בבחי' נברא, ולכן יש בהם שני הענינים, הענין דהעלאה, כמ"ש¹⁵²⁰ והרוח תשוב אל האלקים, וגם הענין דהמשכת אלקות מלמעלה למטה בזמן ומקום גשמי, דכיון שהנשמה היא אלקות שנעשה בבחי' נברא, הרי היא ממשיכה את מקורה מלמעלה למטה בזמן ומקום גשמי.

וכ"ז

הוא בנוגע לעבודת הנשמה מצד בחי' אלקות שבבי"ע. אמנם למעלה מזה הוא בחי' טהורה היא¹⁵²¹, דקאי על בחי' הנשמה כמו שהיא באצילות¹⁵²² [וגם על זה אומרים נשמה שנתת בי, היינו שגם מדריגה זו שייכת לכל נשמה פרטית¹⁵²³], ששם אין אפילו הגבלות דזמן ומקום רוחני, שזוהי דרגת האלקות שלמעלה ממדידה והגבלה. ובעבודת האדם הו"ע רעותא דלבא, שהיא האהבה דבכל מאדך, שלמעלה ממדידה והגבלה. אך ענין זה הוא בחי' כדמותנו, דמות ודמיון לבד לגבי הבל"ג שלמעלה, כי, עם היותה למעלה ממדידה והגבלה, הרי זה רק מאד שלך¹⁵²⁴, היינו שזהו בבחי' מאד (בל"ג) רק לפי ערך כלי שכלו, משא"כ לגבי מי שכלי שכלו רחבים יותר, שאצלו יכול האור להתלבש בו בפנימיות, והיינו, שאע"פ שהכלי שלו אינו יכול לסבול האור, מ"מ, אין זה אור שלמעלה ממדידות של כלי, שהרי כלי רחב יותר יכול לסובלו כו', ולכן, העבודה דבכל מאדך היא רק בבחי' דמיון ודמות (כדמותנו) לבל"ג שלמעלה.

ו) וזהו

גם הענין דכל החסדים (שהו"ע קרבת אלקים כו' שפועל הביטול דקטנתי, דכל הקרוב אל הוי' הוא יותר כלא), שקאי על ענין התפלה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא¹⁵²⁵, ועד לרעו"ד¹⁵²⁶, שהיא האהבה דבכל מאדך¹⁵²⁷, בלי גבול, אבל זהו רק בחי' כדמותנו, דמות

204

ודמיון בלבד לבל"ג שלמעלה. ולכן נאמר לאח"ז ומכל האמת, דקאי על התורה32, דאין אמת אלא תורה¹⁵²⁸, שזהו אמיתית הענין דבל"ג, כיון שכל הקורא ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו¹⁵²⁹, והיינו, שע"י הביטול בעת לימוד התורה שלאחרי התפלה ה"ה ממשיך שהקב"ה יושב ושונה כו'. ובתורה גופא, שיש בה ב' דרגות, גליא דאורייתא וסתים דאורייתא, הנה בנגלה דתורה ששייכת לעניני העולם יש איזה הגבלה, ועד שאפשר להיות מציאות של לימוד כל התורה כולה, כמבואר בהל' ת"ת¹⁵³⁰ (וכפי שמצינו בכמה וכמה שסיימו את כל התורה כולה¹⁵³¹), ואילו אמיתית ענין הבל"ג שבתורה הוא בפנימיות התורה¹⁵³². ובאמת הנה גם על נגלה דתורה נאמר¹⁵³³ ארוכה מארץ מדה גו', כיון שיש בה ענין העמקות והפלפול כו', אבל אעפ"כ, אין זה דומה להבל"ג שבפנימיות התורה, שהיא בבחי' א"ס. ועד שע"י סתים דאורייתא ממשיכים סתים דקוב"ה¹⁵³⁴, שזוהי בחי' שלמעלה מענין השינויים, ועד למעלה גם מהענין דאני הוי' לא שניתי¹⁵³⁵, ובלשון החסידות הו"ע פנימיות הכתר¹⁵³⁶.

ז) וזהו

קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שלאחרי הענין דכל החסדים שהו"ע עבודת התפלה, בא הענין דכל האמת, שהו"ע העבודה דלימוד התורה, ובעיקר הרי זה בפנימיות התורה. אמנם, הכוונה היא שכל זה יומשך גם בעולם, וכמ"ש¹⁵³⁷ על דברתי מלכי צדק, שהו"ע¹⁵³⁸ המשכת האור בבחי' מלכות, עד שהדיבור העליון (דעשרה המאמרות שעל ידם נברא העולם¹⁵³⁹) יהי' דברתי (לשון יחיד) ממש, דיבור שלי דבחי' עצמות א"ס. וענין זה נעשה ע"י לימוד פנימיות התורה, דלית תמן לא קשיא כו' ולא מחלוקת¹⁵⁴⁰, שהוא באופן דפדה¹⁵⁴¹ בשלום¹⁵⁴², ועי"ז הנה ברבים היו עמדי47, שגם בחי' הרבים, שזהו העולם שיש בו ריבוי התחלקות באופן

205

דמה גדלו ומה רבו¹⁵⁴³, יהיו עמדי (לשון יחיד), ע"ד על דברתי מלכי צדק שהדיבור הוא דברתי48. וזהו שאמירת קטנתי מכל החסדים ומכל האמת היא הקדמה למילוי הבקשה הצילני נא גו', וההבטחה דהיטב איטיב עמך, ושמתי את זרעך גו', עד שמהפך גם את עשו, ופועל בו הענין דוישקהו¹⁵⁴⁴, וכדברי רשב"י (שגילה פנימיות התורה) שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו¹⁵⁴⁵, שזהו"ע דאתהפכא (וכמו בדוד שגם אנשי אבשלום התפללו לנצחונו¹⁵⁴⁶). ועד למ"ש (בסיום הענין) אבוא אל אדוני שעירה¹⁵⁴⁷, ואימתי ילך בימי המשיח, שנאמר¹⁵⁴⁸ ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו¹⁵⁴⁹, ואז ילמד משיח את כל העם¹⁵⁵⁰, תורתו של משיח, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו בקרוב ממש.

______ _l ______

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org