אגרת ג'תקעג

שלום וברכה!

[כ' סיון, תשט"ו]

... כל התעוררת בתחלתה - רובה אור, ובמילא עומדים בהתפעלות ובחיות בגלוי.

אבל תכליתה שתפעול במעשה בפועל, ומדי יום ביומו, היינו "להלביש האור בכלים", ולכן מוכרח שתתעלם ההתפעלות, ולא יורגש כ"כ החיות, כ"א העשי' בפועל. וזהו - התכלית. ואל ישמע לפיתוי היצה"ר שהנ"ל צריך להביאו לעצבו, ח"ו. כ"א לעבוד עבודה מסודרת, אורות כלים מרובים דוקא. והסדר בקדושה הוא "מעט מעט אגרשנו", הן בלימוד התורה הן בקיום המצות (ומהם - אהבת ישראל), ולא בפעם אחת או בקפיצה [מלבד במקרים מיוחדים].

ולכן זה מוכרח - גוף ביא, ולכן צריך להתנהג באופן המתאים לזה בעניני אכילה, שתי', שינה וכו'.

וכלשון התניא פ"ז ["האוכל בשרא שמינה דתורה כו' להרחיב דעתו לה' ולתורתו כו' כעולה וכקרבן"]. וכיון שהתורה נתנה רשות לרופא - הרי כשיש איזה ספק בזה, או איזה מיחוש - צריך לשאלו ולעשות כהוראתו. וכשהולכים בכל הנ"ל צעד אחר צעד - מצליחים ברוחניות, ובמילא גם בגמשיות.

וציונו השי"ת על השמחה בכל זה, ורואים במוחש, שכל דבר הנעשה בשמחה - הוא נעשה בשלימות ובהידור יותר. ומועיל לבראית בגו"ר...