אגרת ג'תשס

ב"ה, י"א אלול, תשט"ו

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מד' אלול, בו כותב אשר מעת שהוסיף באותם השיעורים שכתבתי אודותם, מרגיש הטבה אבל אינו מסתפק בזה ואינו מרוצה כלל כי רוצה להיות איש אחר לגמרי כו' וכו'.

והנה כבר מלתו אמורה בספר תניא קדישא פרק כ"ז ואילך, והרי הדברים שם אמורים בהנוגע לבינונים, ובמדריגת בינוני כפי ביאור תורת החסידות בזה, ואשר עליהם אומר רבנו הזקן (בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשו"ע - פוסק בנגלה דתורה) - אל יפול לב אדם עליו וכו'. נח"ר לפניו ית' למעלה, ע"י עבודה המבואר שם, יעו"ש, אשר בלשון הרב יהי' בשמחה רבה כו' עיי"ש. ובכלל הרי תפקיד האדם כמאמר המשנה אני נבראתי לשמש את קוני, ומאי נפק"מ איזה שימוש ניתן ממה"מ הקב"ה כיון שעבודה הכי גדולה עלי' נאמר אם צדקת מה תתן לו, ולאידך גיסא, הרי בעבודה הכי פשוטה ונמוכה גם היא נקראת מצוה לשון צוותא וחיבור שעל ידה מתחברים עם עצמות ומהות א"ס ב"ה, וחבל על הזמן שמבלה בחיפוש תכלית בה בשעה שהי' יכול לנצלו על השפעה על הזולת מתוך שמחה, אשר בזולת נכלל ג"כ הגוף ונה"ב של האדם עצמו, וכשעושים זה מתוך שמחה הרי ההצלחה גדולה ורואים גם בעיני בשר. ויה"ר שישפיע גם על חביריו בכיוון זה שעל ידי זה יתגדל הסיוע משמיא בעבודת עצמו.

במ"ש בענין ההתבוננות לפני התפלה וכו' הנה קשה לבאר הענינים בכתב וישתדל להתדבר עם זקני אנ"ש משפיעי דא"ח אשר באה"ק ת"ו והם ייעצוהו.

בברכה לקיום הציווי הכולל והתמידי עבדו את ה' בשמחה ולכתיבה וחתימה טובה.