אגרת ג'תסה

ב"ה, י"א אייר, תשט"ו

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מר"ח אייר, נעם לי לקרו בו אשר יש לו קביעות עתים בלימוד נשמתא דאורייתא, כלשון הזהר הק' היא פנימיות התורה, אשר בדורנו זה נתגלתה בתורת החסידות.

ודואי ע"פ דבר משנה לא המדרש עיקר אלא המעשה, משתדל ככל יכולתו לשמור הדרכותי' ומנהגי'.

אשר אחד היסודות בהם היא אהבת ישראל, שזה מביא את החסיד האמיתי ואותו המשתדל להיות חסיד כדבעי, להפיץ תורה זו ועניני' בסביבתו הקרובה ואפילו הרחוקה.

ובמה שכותב אשר מרגיש הוא שינויים במצב רוחו בהנוגע לעבודת השי"ת ואהבתו.

הנה האל יפול לבו על זה חס ושלום, וכמבואר בתניא ובכמה מקומות בתורת החסידות, אשר הנ"ל בא במלחמת היצר, שלפעמים זה קם וזה נופל, ולפעמים כו' וכו', וכמש כבוש ארץ ישראל בפעם הראשונה הי' הסדר מעט מעט אגרשנו, הנה כן הוא בחיי כל אחד ואחד מישראל בכבוש ארץ ישראל הרוחנית בחלקו הנופל לגורלו, שאין הכבוש נעשה בבת אחת אלא מעט מעט, ועל ידי יגיעה שדוקא באופן כזה, כהודעת רבותינו ז"ל יגעת - ומצאת. והוא הדין לענין ההתרכזות, שכדרך בני אדם המצב הולך לטוב צעד אחר צעד ולא מן הקצה אל הקצה (לב במקרים יוצאים מן הכלל), נכון יהי' לבו בטוח בהיוצר יחד לבם, אש ברצונו של העובד הדבר תלוי, ואף אם לפעמים רואים נסיגה לאחור, צריכה הנסיגה לעורר כחות נוספים ואומץ נוסף, ולא ח"ו נפילת הרוח. וזוהי הדרך לנצחון סופי במלחמה זו.

בודאי שמר אמירת תהלים בכל יום לאחר התפלה בבוקר, וגם על דבר מנהג זה מודיע בסיבתו, ובטח ימצא גם את האותיות להסביר אשר בפרט אותם הנמצאים בצבא, שקיום צבא תלוי בקבלת עול ובמשמעת, הנה צריכים לעשות בקב"ע במכל שכן וקל וחומר, ומה בהנוגע למפקדים, בני אד נזקקים להנהגה כזו, על אחת כמה וכמה ביחס למלך מלכי המלכים הקב"ה.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור לעיל בקרוב ובפ"ש שכנו מר.. שי' (שכבקשתו אזכירו ואת ב"ב שיחיו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל).

נדפסה בבטאון חב"ד חוב' יא ע' יח.