אגרת ט'תתי

ב"ה, ר"ח שבט, ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

בעמדנו בעשתי עשר חודש באחד לחודש,

אשר בעשירי בו הוא יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר,

יום זכרון הוא (זמן כפרה ותשועת נפשם מיד שונא) להזכיר כאו"א את עצמו ואת כל סביבתו את נקודת עמלו (של בעל ההילולא) שעמלה נפשו בחייו חיותו בעלמא דין – מסירת נפש על הפצת היהדות, תורת אמת ותורת חיים ומצותי' עליהן נאמר וחי בהם – מבלי להתפעל ואפילו לא להתרשם מכל מונע ומעכב, אויב ושונא,

זכרון ע"מ שיבוא בפועל ובמעשה שהוא העיקר, ללכת בדרך זו אשר הורנו וסלל לפנינו להפיץ התוהמ"צ חדורים אהבת השם ויראת השם ובאופן דמוסיף והולך.

ותוקף מיוחד לתקופת יום ההילולא בשנה זו (עשרים שנה לההסתלקות) אשר הקביעות היא כמו בשנת ההסתלקות – ביום השבת קודש ואשר קורים בו פרשת בא.

ויה"ר שיהי' הזכרון וההתעוררות שעל ידו והבפועל שלאח"ז – ברי קיימא ויפעלו פעולתם במשך כל השנה כולה,

ותהא השנה שנת אורה, שנת ברכה, שנת תורה

ושנת גאולה – בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו

ומביאת משיח לתחיית המתים והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם.

בברכה,

מ. שניאורסאהן

מ. שניאורסאהן

Kehot Publication Society · commercial