אגרת ט'תתכג

ב"ה, י"ג שבט, תש"ל

ברוקלין.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ כו'

הרב משה שי' הכהן

במה שהעיר כת"ר בחגיגה (ט, א) במש"כ מאי בינייהו חיגר ונתפשט, ולא נקט המאי בינייהו שבנוגע לפסח (פסחים צג, א) ובפרט שבאותה סוגיא עצמה בחגיגה – משוה ומחלק בין זה לפסח.

ואמרתי בהשקפה ראשונה דלכאורה הביאור דבפסח החילוק בזמן בין פסח ראשון לשני הוא חודש ימים ואי אפשר שלא יהי' קטן שלא הגדיל בינתיים (ואולי רגיל ג"כ גר שנתגייר), משא"כ בתשלומין דחג שזהו מיום ליום – ואינו רגיל (כ"כ מבין אותם הנמצאים בירושלים קטן שיגדיל ויביא שתי שערות וכו' ועאכו"כ) גר שנתגייר שצריך ב"ד וכו' בינתיים.

ומה לעכו"ם בירושלים ובפרט ברגלים. (ומילתא דלא שכיחא ביותר – שידחה העכו"ם גיורו מעיו"ט לחוה"מ!).

ולכן נקט המאי בינייהו דחיגר ונתפשט.

שוב התבוננתי דיש לבאר בפשטות – דבחגיגה נקט חיגר שנתפשט, כי חידושא (חיגר שזהו דין מיוחד בעלי' לרגל) עדיפא לי'. ועוי"ל דחידוש נוסף קמ"ל – לשלול קס"ד דחיגר לכל הדעות חייב בתשלומין, כי זהו רק ארי' הוא דרביע עלי', עירובין עח, ב, ולא שלילת חיוב בדבר כקטן וכגר. וק"ל.

בכבוד ובברכה.

Kehot Publication Society · commercial