(ס"א) ש"בעל תשובה עילאה" היא בחי' יו"ד — כי ע"י עבודה זו מתגלה עצם נקודת ההתקשרות (של ישראל בקוב"ה) שהיא יו"ד, נקודה, שלמעלהלא מציור:
ההתקשרות (דישראל בקוב"ה) בג' העבודות ד"סור מרע" "ועשה טוב" והביטול דעסק התורה, באה באיזה ציור. דכיון שבהן לא יצא האדם עדיין ממציאותו לגמרי, והעבודה היא לקשר מציאותו עם הקב"ה, לכן, אופן ההתקשרות מצוייר כפי הציור של כחות האדם שבהם ועל ידם נפעלה התקשרות זו; ולכן ג' עבודות אלו שייכות לג' האותיות ה' ו' ה' (דשם הוי'), שיש להן ציור.
משא"כ העבודה דקדש עצמך במותר לך, שענינה מה "שמבטל ומסלק את עצמו ורצונו" והיא מגלה עצם נקודת ההתקשרות שלמעלה מגדר וציור כחות האדם — נרמזת באות יו"ד, נקודה.
ח. כשם שד' אותיות שם הוי' מתחילות עם הנקודה דאות יו"ד, ונקודה זו נמשכת אח"כ בציור של אות ה"א ראשונה, ואח"כ בציור דאות ו', ועד לציור דה' אחרונהלב — כך הוא גם בנוגע לד' עבודות הנ"ל, שאינן עבודות וענינים נפרדים (בעצם מהותם), אלא הן המשך אחד:
התחלתן ועיקרן הוא — נקודת ההתקשרות של ישראל עם הקב"ה שלמעלה מציור (הבאה לידי ביטוי בשלילת מציאותו — "מבטל ומסלק א"ע ורצונו כו'", קדש עצמך במותר לך), ונקודת התקשרות זו נמשכת אח"כ בבחי' ציור בעסק התורה, ב"ועשה טוב", עד ל"סור מרע".
ולכן, כאשר חסר בהביטול דקבלת עול מלכות שמים בהעבודה ד"סור מרע", ה"ז פוגע לא רק בה"א תתאה, אלא גם בג' אותיות שקדמו לה. כי באם היתה נקודת הביטול עצמה (יו"ד) מאירה אצלו, או עכ"פ כפי שהיא בהציור ד"עסק התורה" ו"ועשה טוב" (ה' ראשונה ואות ו'), לא הי' חסר אצלו הביטול דקבלת עול.
וזהו גם הטעם דכאשר אדם נכשל בחטא, צ"ל אצלו גם תשובה עילאה, כי דוקא אז תשובתו היא "תשובה שלימה"לג.
לא רק שבשביל שלימות התשובה זקוקים להעבודה דתשובה עילאה הבאה לאחרי תשובה תתאה, אלא עוד זאת, שהתשובה תתאה גופא צ"ל באופן שיהי' נרגשת בה (בנוגע לפועל עכ"פ) התנועה דתשובה עילאה.
זאת אומרת, שהקבלה על להבא "לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו"ט צ"ל באופן שיורגש בה לא רק הביטול דקבלת עול מלכות שמים [כעבד המוכן לציית ציווי האדון, אע"פ שמציאותו אינה מציאות האדון], אלא גם שהביטול שלו הוא מסובב ותוצאה מזה*33 שהוא מיוחד (מצד שרש נשמתו) עם הקב"ה בתכלית היחוד.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור