ונמצא, שבספירת החכמה יש שני ענינים: (א) זה שהיא אחת מהיו"ד ספירות — ויש לה צד השווה עם שאר הספירות — שמצד ענין זה שבה הרי היא "נכללת ונרמזת" (באות יו"ד); (ב) זה שהיא למעלה משאר הספירות, שאז היא בדומה (בכמה פרטים) לבחי' רצון העליון — ולכן (א) לא נקט בה "לשון כלל, נכללת", (ב) אין היא "נרמזת" באות יו"ד, אלא להיפך — היו"ד "מרמזת" עלי'.
ג. ויש לבאר כל דיוקים אלה — וכן השייכות לתוכן הכללי המדובר באגרת התשובה כאן (שמהאי טעמא מציין אאמו"ר לשינויים אלה דוקא) — בהקדם עוד שאלה בדברי אדה"ז כאן:
למאי נפק"מ להביא (אפילו בתור מאמר המוסגר, בסוגריים) זה שה"קוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון ב"ה שלמעלה מעלה ממדרגת בחי' חכמה עילאה כו'", באמצע ביאור זה ש"כל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה"?
זאת ועוד: הביאור כאן בד' אותיות שם הוי' הוא הקדמה להביאור שגם בנשמת האדם (שהיא "חלק ה' עמו"ה) יש (דוגמת) ד' אותיות הוי' — והרי בפירוט ד' אותיות הוי' בנשמת האדם אינו מבאר ענינו של קוצו של יו"ד — וא"כ תמוה ביותר, מדוע הוצרך לבאר זה בשם הוי' (למעלה)?
ויש לומר הביאור בזה:
כוונת האריכות באגרת התשובה אודות הענין ד"חלק ה' עמו" היא להדגיש איך שחטאים פוגמים בד' אותיות שם הוי'ו, וע"י תשובה מעוררים "י"גז מדות הרחמים הנמשכות מרצון העליון ב"ה. . שלמעלה מעלה מבחי' ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'. ולכן הי"ג מדות הרחמים מנקים כל הפגמים" (שבד' אותיות שם הוי')ח.