שם
ואם המתעטף הוא בור שאינו יודע לברך יכול לברך לו אחר אע"פ שאין צריך עכשיו לברכה זו, כיון שכל ישראל ערבים זה בזה א"כ גם הוא צריך לברכה זו עכשיו (לכן נוהגין שהש"ץ מברך בקול רם כדי להוציא את מי שאינו בקי). וכן הדין בכל ברכות המצוות.
מלשון המג"א (סק"ט) משמע שהמנהג שהש"ץ מברך בקול רם הוא להוציא אף את הבקיאים (ומיירי שהש"ץ עצמו מחוייב בדבר, שאז יכול להוציא גם את הבקי כנ"ל בתחלת הסעיף), אבל במקור דברי המג"א בד"מ הארוך (נעתק בב"י לקמן סי' כ"ב1, ועיין בחידושי הגהות שם) מוכח להדיא שכוונתו להוציא את שאינו בקי דוקא וכמ"ש רבנו.
ומכאן סתירה לדברי הפמ"ג כאן (א"א סק"ח) שכתב לחלק בין אינו בקי לאינו יודע (אם נפרש כן בדברי הב"י שם עיי"ש)2. וכן מדברי רבנו מוכח שלא חילק ביניהם, שהרי פתח ב"אינו יודע" וסיים ב"אינו בקי" וע"כ שלדעתו חד הם. אלא שבאמת קושיית הפמ"ג (והא"ר סק"ו) צ"ע.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור