שם סי"ב
התורה קראתן ציצית, ואין לשון ציצית אלא חוטין נפרדין וכו', על כן צריך להפריד החוטין זה מזה קודם הברכה. ואם נשתהא לבוא לבית הכנסת ובעוד שיפריד הציצית יתבטל מלהתפלל עם הציבור א"צ להפרידן.
המג"א סק"י הביא בשם בעל העיטור (שהובא גם בב"י כאן) דהא דבעינן להפריד מדינא היינו דוקא בעידן תכלת, אלא דמ"מ יפה לדקדק ולעשות זכר לתכלת, ולכן אם נשתהה לבוא לביהכנ"ס ובעוד שיפריד הציצית יתבטל מלהתפלל עם הציבור א"צ לדקדק בזה.
וכתב בביאורי הגר"א (וכ"כ במחה"ש בתחלת דבריו) דהטור ובעל העיטור פליגי, דלבעל העיטור סגי להפריד חלק מהחוטין לצד זה וחלקם לצד זה כשם שבתכלת היו מפרידין בין תכלת ללבן, משא"כ הטור (ואחריו השו"ע) כתב שצריך להפריד כל החוטין זה מזה, דמשום הכי נקראת ציצית ע"ש החוטים הנפרדים ממנה. והכריע דלא כבעל העיטור, וממילא לדידיה ליתא לדין המג"א שאם נשתהה וכו' א"צ לדקדק בזה.
ולפ"ז לכאורה צ"ע בדעת רבנו, שבתחלת דבריו כתב שצריך להפריד החוטין זה מזה כטעם הטור, ואח"כ כתב הדין דאם נשתהה וכו', שדין זה למד המג"א מדעת בעל העיטור דס"ל שהפרדתן היא זכר לתכלת ואינה מדינא, ולדידיה א"צ להפריד כל החוטין.
אבל באמת המעיין בלשון בעל העיטור יראה שאין כאן שום קושיא, דז"ל שם: צריך להפריד חוטי ענף זה מזה מן הגדיל ולמטה כדי שיהא ניכר ענף, ציצתא דארמאי קליעת שער של בלורית שפרודות מלמטה ודבוקות מלמעלה, ומסתבר לן בעידן תכלת קאמר להפריד תכלת לצד א' ולבן א' וכו', ויפה לדקדק ולעשות זכר לתכלת, עכ"ל. הרי שכתב בעצמו שצריך להפריד החוטין זה מזה, ולא רק חלקם לצד זה וחלקם לצד זה, ודלא כביאור הגר"א. וצ"ל בכוונתו שגם בעידן תכלת הרי כדי להפריד התכלת מהלבן היה צריך להפריד כל החוטין זה מזה, שהרי לא היו ד' חוטין של תכלת לבד וד' חוטין של לבן לבד, אלא כולם מעורבין בערבוביא, כל חוט של תכלת או לבן מעורב בכל שאר החוטין שמהם תכלת ומהם לבן, ולכן כדי להפרידם היה צריך להפריד כולם זה מזה. ולכן גם כשאנו עושים זכר לתכלת אנו מפרידין כל החוטין זה מזה, דאם נפריד ד' חוטין הבאים לידינו ראשונה לצד זה והאחרים לצד אחר שוב אין זה זכר לתכלת, שהרי אז הוצרכו להפריד כל החוטין כנ"ל, ופשוט.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור