בשבת שבחול המועד סוכות נוהגין במדינות אלו לחתום בהפטרה גם ישראל והזמנים, לפי שכל יום ויום מחול המועד סוכות הוא כמועד בפני עצמו.
מלשון רבנו משמע דאין מזכירין יו"ט אלא בחתימת הברכה, אבל באמצע הברכה אין מזכירין אלא שבת, ודלא כמו שמצדד בפמ"ג א"א סק"ז (וכן הכריע במ"ב סקט"ז) להזכיר יו"ט גם באמצע הברכה. והכי נהגינן, כמ"ש בהגהות הסידור לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשם הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש נ"ע (ודלא כמ"ש בשער הכולל פכ"ה ס"ד)1. ואף שבאמת כן מבואר מלשון המג"א סק"ז וסי' תרס"ג סק"ב ע"פ הד"מ וכו', מ"מ טעמא בעי הא דאין מזכירין יו"ט אלא בחתימת הברכה ולא באמצעה.
וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך הפטרה (ח"י ע' ל"א ובציון 522א) דבסידורי התימנים הוא להיפך, שמזכירין יו"ט רק באמצע הברכה ולא בחתימתה. ולכאורה מנהג זה מובן יותר ע"פ דעת כמה תנאי בביצה י"ז ע"א לענין תפלה שבשבת שחל להיות בחולו של מועד מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע, ואף שלענין תפלה לא קיי"ל הכי, מ"מ חזינן שיש מקום לזה.
והביאור בזה י"ל ע"פ מ"ש בחידושי הרשב"א לברכות י"ב ע"א בסוגיא דפתח ובריך אדעתא דשיכרא וכו' (והובא בברכ"י ובערך השולחן סי' ת"צ), וז"ל שם: ונראין דברי רש"י ז"ל, שאילו אמר בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו, מאי קא מיבעיא לן בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה אזלינן, וכיון דמטבע קצר הוא כיון שאמר בורא פרי הגפן כבר סיים כל הברכה, ומה שאמר לבסוף שהכל נהיה בדברו תוספת הוא לאחר הברכה, ומה מעלה לברכה ומה מוריד, והאיך קורא אותה חתימה, עכ"ל. ונמצא שלאחר חתימת הברכה יכול להוסיף מה שירצה ואינו חושש, כי אינו מעלה ואינו מוריד לנוסח הברכה.
ועפ"ז מובן בעניננו, דמעיקר הדין א"צ להזכיר יו"ט בברכת ההפטרה וכמו שאין מזכירין בשבת חוה"מ פסח, ולכן אין מזכירין יו"ט באמצע הברכה משום הפסק, ורק לאחר החתימה שאינו מזיק לעיקר נוסח הברכה מדינא תקנו להוסיף גם ישראל והזמנים משום דכל יום מחוה"מ סוכות דמי קצת למועד בפני עצמו2 (משא"כ בהך דביצה דמיירי באמצע י"ח איפכא מסתברא, דאחר החתימה יש יותר חשש הפסק משום דמפסיק בין ברכה לברכה, משא"כ באמצע הברכה שיכול להוסיף מעין הברכה, ועיין שפ"א שם).
וגם לדעת הגאונים דלא ס"ל כסברת הרשב"א הנ"ל, י"ל דהיינו משום כשאמר בפה"ג והדר אמר שהכל נהיה בדברו הרי חזר בו מחתימתו תוך כדי דיבור, משא"כ בנדו"ד שאין כאן חזרה.