98

צדיקים גמורים (בהעבודה דתשובה עיל­אה) היא כמ"ש בזוה"ק פ' חיי שרה^כג דאינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי לאתקרבא למלכא", וידוע ד­ה"חילא יתיר" דתשובה הוא בעיקר מצד זה שהי' "בארץ^כד צי' וצלמות היא הסט­רא אחרא ורחוקה מאור פני ה' בתכלית", ולכן מרוצתו לאתקרבא למלכא היא ברעותא דלבא יתיר וחילא סגי^כה, בחוזק ותוקף מרוצת המדות (שלמעלה משכל), ולא כמו בצדיק, שמעולם לא נתרחק מ­הקב"ה, והוא קרוב למלכא כל הזמן, ולכן עבודתו היא בחשאי^כו, שזה שייך ב­עיקר לעבודה שמצד השכל.

ג. אמנם ביאור זה בדברי אאמו"ר דחוק הוא, דהרי עסקינן הכא (כנ"ל) ב­דרגת העבודה דתשובה עילאה הבאה לאחר עבודת תשובה תתאה, כשהאדם כבר נקי וטהור לגמרי והוא כמו שהי' לפני החטא. ומובן, שענין תשובה זו, הוא עלי' בדרגת הנשמה עצמה, למע' ממד­ריגתה למטה בכלל, גם לפני החטא, ש­בדרגא זו הרי בע"ת הוא למעלה גם מצדיק, ובה אין שום נתינת מקום לענין של חטא ועון ח"ו — וא"כ אין צורך ל­זהירות מיוחדת מעניני רע וכו'. וכמפ­ורש במ"א^כז, שדברי הה"מ הנ"ל שבע"ת צ"ל אי אפשי כי צריך שמירה יתירה, הוא ב"בעל תשובה בתשו"ת, אבל ב­תשו"ע מתהפך לגמרי ונעשה מובדל בעצם מן הרע לגמרי ויכול לומר אפשי ואבי שבשמים אסר עלי והיינו שיש בו מעלת הבע"ת וגם מעלת הצדיקים".

זאת ועוד: בביאור העבודה דתשובה עילאה ודביקות הנפש בו ית' לא הזכיר אדה"ז כלל שום תנועה של "אסורה מ­כאן", וגם לעיל (בספ"ח) כשמביא הענין ד"חילא סגי" לא הסביר שהוא מצד צמאון הנפש לה' לפי שהי' "בארץ צי' וצלמות כו'" (כנ"ל מח"א). ומשמע מזה, שמעלת בע"ת על צדיקים המבוארת כאן (באג­ה"ת) אינה שייכת למצבם הקודם ("אסורה מכאן"), אלא לעבודת התשובה עצמה^כח. וכן משמע גם בדברי אאמו"ר, שכ' ע"ד ענינן של "מדות דכתר" ד"זהו מה הוא רחום כו'", היינו שאין כוונתו למעלת תוקף הצמאון וכיו"ב דמדות (הבא מצד הבריחה מהיפך הטוב), אלא רק מצד הענין ד"מה הוא רחום כו'".

ד. ולכן נ"ל בביאור דברי אאמו"ר באופן אחר, כך שבדבריו נרמז תירוץ וביאור לתמי' כללית בתוכן דברי אדה"ז כאן לענין תשו"ע [וכמשנ"ת כמ"פ ע"ד הערות אאמו"ר אלו שנרשמו על גליון ספריו בהיותו בגולה ונכתבו בקיצור נמ­רץ מפני הצמצום בנייר ודיו וכו']:

ביאור ענין תשו"ע שבפרק זה, הוא בהמשך למ"ש בס"פ ח "והנה בחי' יחוד

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org