שם ס"ה
ל"ג ימים, יש אומרים שהם מתחילים מיום ראשון של ספירת העומר ומסיימין בל"ג בעומר, שבאותו יום מתו האחרונים של הכ"ד אלף, לפיכך נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה ואין אומרים בו תחנון, לפי שבו ביום פסקו למות.
ראה מאירי יבמות ס"ב ע"ב דמפורש שם שביום ל"ג פסקו. ועיין ג"כ ביאורי הגר"א (סק"ו) שדייק מלשון הטור "שאומרים שאז פסקו מלמות" שפסקו ביום ל"ג.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור