אגרת הקדש, פרק כ״ז

כז

מה שכתב ליושבי ארץ הקדש תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן לנחמם בכפליים לתושיה, על פטירת הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש, נר ישראל, עמוד הימני פטיש החזק, מורנו הרב ורבנו רבי מנחם מענדל נשמתו עדן.

[מ: יא חשון] [פ: יב חשון]אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי כו׳, ה׳ עליהם יחיו חיים עד העולם, וצאצאיהם אתם זרע אמת ברוכי ה׳ המה מעתה ועד עולם. אחרי דרישת שלומם כמשפט לאוהבי שמו, באתי לדבר על לב נדכאים הנאנחים והנאנקים, ולנחמם בכפליים לתושיה, אשר שמעה אזני ותבן לה, על מאמר רבותינו־זכרונם־לברכה ״דשבק חיים לכל חי״. כי ״צדיק באמונתו יחיה״, וב״יראת ה׳ לחיים״, וברשפי אש שלהבת אהבתו מחיים, לכל בהן חיי רוחו [נוסח אחר: ונשמתו] כל ימי חלדו, ויהי בהעלות ה׳ רוחו, ונשמתו אליו יאסוף, ויעלה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות – שבק חיי רוחו, ״פעולתו אשר עבד בה״ לפנים בישראל, פעולת צדיק לחיים לכל חי, היא נפש כל חי הקשורה בנפשו בחבלי עבותות אהבה רבה ואהבת עולם, בל תמוט לנצח, אשר ״מי האיש החפץ חיים״, לדבקה בה׳ חיים – בעבודתו תדבק נפשו, והיתה צרורה בצרור החיים את ה׳, בחיי רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים. אשר שבק לנו, בכל אחד ואחד כפי בחינת התקשרותו באמת, ואהבתו אהבת אמת הטהורה, ״מקרב איש ולב עמוק״, כי ״כמים הפנים וכו׳״, ו״רוח אייתי רוח ואמשיך רוח״, ורוחו עומדת בקרבינו ממש, כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמו יתברך, אשר יתגדל ויתקדש, כאשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד. [מ: יב חשון] [פ: יג חשון]וזהו שכתוב בזוהר הקדוש ד״צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי״, דהיינו, שגם בזה העולם המעשה – ״היום לעשותם״ – אשתכח יתיר: כי המעשה (גדול) [גדל] והולך, גידולי גידולין, מן ״אור זרוע לצדיק״ ב״שדה אשר ברכו ה׳״, המאיר לארץ וחוצות, וגם אנחנו אלה פה היום כולנו חיים בדרכיו – ״דרך הקדש יקרא לה״. זאת בעבודת ה׳ במילי דשמיא. ובמילי דעלמא – בפירוש אתמר בזוהר הקדוש, ד״צדיקייא מגינין על עלמא ובמיתתהון יתיר מבחייהון, ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא – לא אתקים עלמא רגעא חדא״. וכל הקרוב קרוב אל משכן ה׳ בחייו קודם לברכה:

[מ: יג חשון] [פ: יד חשון]ביאור על הנזכר לעיל

איתא בזוהר הקדוש, ד״צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי כו׳״. וצריך להבין, תינח בעולמות עליונים – אשתכח יתיר בעלותו שמה, אבל בעולם הזה איך אשתכח יתיר? ויש לומר, על דרך מה שקבלתי על מאמר חכמינו־זכרונם־לברכה ״דשבק חיים לכל חי״. כנודע, שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים, שהם אמונה ויראה ואהבה, כי באמונה כתיב: ״וצדיק באמונתו יחיה״, וביראה כתיב: ״ויראת ה׳ לחיים״, ובאהבה כתיב: ״רודף צדקה וחסד ימצא חיים״, וחסד הוא אהבה. ושלשה מדות אלו הם בכל עולם ועולם עד רום המעלות, הכל לפי ערך בחינת מעלות העולמות זה על זה בדרך עילה ועלול, כנודע. [מ: יד חשון] [פ: טו חשון]והנה, בהיות הצדיק חי על פני האדמה, היו שלשה מדות אלו בתוך כלי ולבוש שלהם בבחינת מקום גשמי, שהיא בחינת נפש הקשורה בגופו, וכל תלמידיו אינם מקבלים רק הארת מדות אלו וזיון, המאיר חוץ לכלי זה על־ידי דבוריו ומחשבותיו הקדושים, ולכן אמרו רבותינו־זכרונם־לברכה שאין אדם עומד על דעת רבו וכו׳. אבל לאחר פטירתו, לפי שמתפרדים בחינת הנפש שנשארה בקבר מבחינת הרוח שבגן עדן, שהן שלש מדות הללו, לפיכך יכול כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחינת רוחו שבגן עדן, הואיל ואינה בתוך כלי ולא בבחינת מקום גשמי, כנודע מאמר רבותינו־זכרונם־לברכה על יעקב אבינו עליו־השלום שנכנס עמו גן עדן, וכן כתב בספר עשרה מאמרות, שאויר גן עדן מתפשט סביב כל אדם, ונרשמים באויר זה כל מחשבותיו ודבוריו הטובים בתורה ועבודת ה׳ (וכן להיפך חס ושלום נרשמים באויר המתפשט מגיהנם סביב כל אדם). הלכך, נקל מאד לתלמידיו, לקבל חלקם מבחינת רוח רבם העצמיית, שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה׳, ולא זיוום בלבד המאיר חוץ לכלי, לפי שבחינת רוחו העצמית מתעלה בעילוי אחר עילוי, להכלל בבחינת נשמתו שבגן עדן העליון שבעולמות העליונים. ונודע, שכל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה, גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה. ובחינה זו הראשונה שנשארה למטה בגן עדן התחתון במקומו ומדרגתו הראשונה, היא המתפשטת בתלמידיו, כל אחד כפי בחינת התקשרותו וקרבתו אליו בחייו ובמותו באהבה רבה, כי, המשכת כל רוחניות, אינה אלא על־ידי אהבה רבה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש דרוח דרעותא דלבא אמשיך רוח מלעילא, רק אם יכון לקראת אלהיו בהכנה רבה ויגיעה עצומה, לקבל שלש מדות הללו, כדרך שהורהו רבו, וכמאמר רבותינו־זכרונם־לברכה: ״יגעת ומצאת – תאמין״. [מ: טו חשון] [פ: טז חשון]והנה, יש עוד בחינת הארה לתלמידיו, רק שאינה מתלבשת בתוך מוחם ממש כראשונה, רק מאירה עליהם מלמעלה, והיא מעליית רוחו ונשמתו למקור חוצבו, דהיינו ל״חקל תפוחין קדישין״, ועל־ידי זה נעשה שם יחוד, על־ידי העלאת ״מיין נוקבין״ מכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו, ונזרעו ב״חקל תפוחין קדישין״ אורות עליונים מאד, לעומת תחתונים, אשר הם תורתו ועבודתו. והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו, שנעשו עובדי ה׳ על־ידי תורתו ועבודתו. והארה זו שעליהם מלמעלה, מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים, וכל המעשים טובים הנולדים מהארה זו שמאירה מאורות הזרועים בשדה הנזכר לעיל – נקרא ״גידולי גידולין״. והארה זו היא בהעלם והסתר גדול, כמו שמש המאיר לכוכבים מתחת לארץ, כדאיתא בתיקונים על משה רבינו עליו־השלום, שאחר פטירתו מתפשטת הארתו בכל דרא ודרא לששים רבוא נשמות, כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים: