כתב רבינו הזקן (אגרת התשובה פ"ג) בשם הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה (א) ערך ח"י ג"פ. ובבקשה לענות כמה הוא שיעור זה בזמננו.
תשובה. א. מקור דברי רבינו הם בשו"ע או"ח סי' של"ד סכ"ו בהגהת הרמ"א. וז"ל בהנוגע לעניננו: ואם עבר וחילל (שבת) צריך להתענות מ' יום כו' ויתן במקום חטאת י"ח פשיטים (ב) לצדקה ואם ירצה לפדות התענית יתן בעד כל יום י"ב פשיטים לצדקה.
וכתב ע"ז במגן אברהם בשם הלבוש שכל פשיט הוא כמו גדול וחצי פולניש (ג). וע"פ ערך זה י"ב פשיטים הם י"ח גדולי פולניש, כמ"ש רבנו באגרת התשובה.
וערכם במטבעות זמננו מבואר עפמ"ש רבינו בשו"ע שלו סו"ס של"ד, אשר י"ח פשיטים הם שיעור סלע של תורה וא"כ י"ח ג"פ הם שני שליש סלע של תורה. ושיעור הסלע ידוע בכל מדינה ומדינה ע"י הסכום שבו פודין את הבכור במדינה זו, ואשר שויו הוא חמשת סלעים. אלא שבפדיון הבן מחמירין בשעורו כיון שהוא מצות עשה מן התורה, משא"כ בנדון דידן.
ב. ועדיין צריך בירור אם שעורים אלו שווים הם בכל זמן ובכל מקום.
והנה מלשון רבינו בשולחנו ובאגרת התשובה משמע בפשיטות, אשר שיעורים אלו - הן השיעור שבמקום חטאת הן פדיית התענית - שווים הם בכל הזמנים אלא שהעשיר יוסיף לפי עשרו. ויש לברר דעתו בזה כיון שהמג"א (סי' של"ד ס"ק ל"ד) , - ואחריו החזיק במחצית השקל וחיי אדם - חולק ע"ז. וכ"מ דעת החתם סופר (שו"ת חלק יו"ד סי' קנ"ה).
דהנה במג"א הקשה על מ"ש ברמ"א (בשם מהרא"י) השעור בחלוף החטאת י"ח פשיטי - שהם ע"פ חשבון המג"א כ"ז מעה כסף - שהרי בחטאת יוצא ידי חובתו גם אם הביא חטאת אשר שוי' היא דנקא היינו מעה אחת וכדאיתא בזבחים (מח, א) - ומזה בא לידי מסקנא אשר שיעור המעות שנותן חלף החטאת תלוי במחיר כבש בזמן החוטא.
ובזמן הש"ס הי' מחיר כבש דנקא, אבל בזמן מהרא"י נתייקרו ועלו עד כ"ז מעה.
וא"כ בזמננו צריך לתת שיעור מעות שהוא מחיר כבש במדינת החוטא.
- כן משמע מסתימת ל' המג"א, ואין משערין בארץ ישראל. ואף שבזמן ביהמ"ק היו מביאים כבשים מחברון (מנחות פז, א), הרי כל הארצות היו כשרות לזה, אלא שבחברון היו מובחרים -
ולכאורה כיון אשר השיעור של י"ב פשיטי - חלוף התענית - בחדא מחתא נקטי' עם שיעור הנ"ל - י"ל, שלדעת המג"א, גם שיעור זה תלוי בזמן ומקום. והיינו שאומדים דעתו של אדם בזמן ומקום שנמצא. שיהי' שקול אצלו צער הפסד סכום זה כנגד צער התענית, וע"ד מ"ש במג"א סי' תקס"ח ס"ק י"ב.
אלא דלפי טעם זה קשה, דאם כן, אף שלא קבעו בזה שיעור למעלה והעשיר צריך להוסיף לפי עשרו, הנה גם למטה אין שייך לומר שיעור בזה, דפשיטא דבכל דור ישנם עניים מרודים דהפסד ממון מעט קשה עליהם יותר מצער תענית.
ולמה לא אשתמיט שום פוסק לומר, אשר השיעור י"ב פשיטי בזמן מהרא"י הוא שיעור בינוני והעני פוחת ממנו (ד). ולכן נראה לומר אשר, אפילו לדעת המג"א, השיעור י"ב פשיטי הוא השיעור למטה, היינו שאין לפחות הימנו (ה).
והנה רבינו בשולחנו (סו"ס של"ד) כתב השיעור של י"ח ושל י"ב פשיטי, ולא העתיק דעת המג"א שמשתנה השיעור של י"ח פשיטי לפי מחיר הכבשים. ואדרבה מסיים שם בענין איך לשער זה במטבעות שלנו - שמזה ברור, שסבירא לי' אשר גם בזמננו לא נשתנה השיעור של ח"י פשיטי.
וקושית המג"א הנ"ל שעלי' יסד פסק דינו שתלוי השיעור במחיר הכבשים - מתרץ רבינו בתיבות שהוסיף "והוא (י"ח פשיטי) שיעור סלע של תורה". ותו לא קשיא למה מחייבים אותו י"ח פשיטי כיון דבחטאת בת דנקא סגי - דבת דנקא סגי כדי שלא יקרא עבריין, אבל סתם חטאת הוא בסלע דוקא, וכמ"ש בתוד"ה מכלל (כריתות י, ב). וברש"י מנחות (קז, ב) משמע שדינו בתושבע"פ כך הוא (ועיין לח"מ הל' מעה"ק פט"ז ה"ד) (ו). - וכיון שנפל היסוד, תו אין ראי' לדין המג"א שמשתנה שיעור זה של י"ח פשיטי -
ולא עוד אלא שלפי פס"ד המג"א, אשר שיעור הממון חלף החטאת תלוי במחיר הכבשים, קשה:
א) איך סתמו הפוסקים דבריהם ולא פירשו דין זה.
ב) אם נאמר - כדעת רבינו - אשר הסכום בחילוף החטאת קבוע הוא - מובן מה שפירשו הפוסקים שיעורו במטבע מדינתם ועם כל זה פס"ד הוא לכל המדינות, כי בכל מקום שיתן החוטא י"ח פשיטי יצא, ואין נפ"מ באיזה מדינה הוא דר. - אבל, לדעת המג"א, הרי אפילו בזמן מור"ם, שהוא הנותן שיעור זה של י"ח פשיטי, אין דינו אלא בשביל הסמוכים לו, שמחיר הכבש הי' במקומם י"ח פשיטי, ובודאי המחיר משתנה מעיר לעיר ובפרט ממדינה למדינה. ואיך כתב השיעור בספר הוראה לרבים.
ג) מור"ם שהוא המשער י"ח פשיטי - כמובא בפסקי מהרא"י - הוא כנראה מהר"ם מרוטנברג שכתב שו"ת שלו בראשית אלף הששי באשכנז.
פסקי מהרא"י שהביא שיעור זה נכתבו כמאתיים שנה אחרי זה באוסטריא.
הגהות הרמ"א, שהעתיק ג"כ השיעור, נכתבו יותר ממאה שנה אחרי פסקי מהרא"י בפולין.
ואיך אפשר אשר למרות זמן ארוך זה ושינוי המדינות הי' מחיר הכבש י"ח פשיטי כמו בזמן מור"ם, לא פחות ולא יותר!
Kehot Publication Society · commercial
יובא מ: igros-index · Kehot Publication Society · commercial · העותק השמור ב־RebbeHub