סימן כב

סימן כב

בענין הנ"ל

ב"ה¹ יום ד' כ' מנ"א תרס"ז לפ"ק

וירצבורג

כבוד ידידי הרב המפורסם ווח"ס י"א כו' מו"ה דוד² שי'

ת"ל בעד החיים והשלום כה לחי.

מכתבו נכון הגיעני. מה שכתב³ שעל ידי כמה חילופים הכשרים מתמעטים והשאובים מתוספים. אני חושב בזה, להיות שהמעיין נובע תמיד, ולפי דעתי גם בעת שהמים במקוה הם במילואם מכל מקום המעיין אינו עומד מנביעתו ובכל עת מתוסף מים בהמקוה, ונגד זה נחסר מים בהמקוה שנבלע בעפר הארץ. כן הוא לפי דעתי בכל חפירה שיש בה נביעה כמו באר, הנה בכל עת מתוסף מים, והרי אינו יכול להגבי' יותר, הנה נחסר תמיד ונבלע בדפנות או בקרקע הבאר (וזה אינו נק' זחילה מה שנבלע בקרקע, כמ"ש בשו"ע סעי' נ"א, והוא מהרשב"א⁴. והטעם דארעא חלחולי מחלחלי ונבלע מעט מעט). וכמו במקוה שלנו, שבערך ח"י שעות מתאסף⁵ ערך מאה סאה ויותר. הנה בעת שהמקוה במילואו, אם נאמר שמפני כובד המים שבמקוה אינו בא מהמעין כל כך, מכל מקום במעת לעת ודאי מתוסף איזה סאין, כמו עשרה סאין בערך. ואם כן הרי הוא מתחלף מעט מעט שיעור נכון במי המעיין. ועם היות דמקוואות שלנו⁶ אין להם דין מעין, מכל מקום לענינינו אינו נוגע אם הוא מי מעין או מי תמצית, באופן שיש לחשוב שלעולם לא יחסר ח"ו ממ' סאה מים כשרים. ומסרתי לאחד בפה להוודע מהיודעים בעניני מימות ומעיינות אודות הנ"ל.

מה שהקשה על הראב"ד, ותירץ דהראב"ד פוסל דוקא במחצה על מחצה⁷ לא ברובא. איני יודע איך הבין תחילה בהראב"ד שהוקשה לו, ומה נתחדש לו אחר כך, הלא אומר מפורש שפוסל במחצה על מחצה, ומצייר שהי' במקוה מ' סאה כשרים ומ' סאה שאובים, וכאשר חסר, אף שחסר משניהם, להיות שאין כאן מקוה טהרה היינו מ' סאה כשרים הרי הוא נפסל בשיעור כזה מן השאובים.

ומה שכתב לתרץ הקושיא על הראב"ד⁸ מהמשנה דממלא בכתף, משום דלהראב"ד אם השאובים מחצה או מיעוטא מתבטלין כו', ומיירי שישפוך לעליון רק מ' סאה שאובים מצומצמות, וממילא גם אם יהי' בשניהם פחות ממ' סאה מים כשרים המקוואות כשרים מאחר שהן רק מחצה על מחצה ואינם פוסלים, אדרבא משלימים. לא ידעתי הלא הראב"ד פוסל במחצה על מחצה⁹, ואם כן כשיש בשניהם מחצה כשרים ומחצה שאובים הי' צריך להיות שניהם פסולים. וגם שאי אפשר הדבר שיתן בהעליון מים שאובים רק מ' סאה מצומצמות, ובהכרח שיהיו השאובים יותר, וכמ"ש הרא"ש בהל' מקוואות סי' א', ועמ"ש המעדני יום טוב שם. ולמה לנו לייגע עצמנו בזה, אחרי שהראב"ד עצמו מתרץ זה¹⁰ במה שכתב ושמע מינה דלא קפדינן בכה"ג (וכ' חיסר תי' אלו בהעתקתו לשון הראב"ד, והם עיקרים). ומצד הסברה היינו אומרים דכאשר פוסל שם בשנחסר, לא דוקא בנתן ונטל כהרמב"ם, הי' צריך לפסול גם באופן כזה, וקשה עליו מהמשנה, אבל הוא ז"ל אומר דשמע מינה דבאופן כזה אינו מפסל. והטעם בזה באמת אינו מובן (ויכול להיות שהדר בי' מהאי לעיל דפסול גם בשנחסר, ואינו פסול כי אם בנתן ונטל¹¹, דכן משמע ממה שכתב כאן ושמע מינה דלא קפדינן בכה"ג אלא דלא נשקול רובו דמקוה כו'. מכל מקום אי אפשר להעמיד על זה יסוד).

ומה שכתב ליישב מה שהחמיר בצמח צדק¹² בזה שיתנו השאובים בהבור עד שילכו המים אל התיבה, על פי סברת הראב"ד, גם לא ידעתי, הלא הראב"ד מתיר באופן כזה בממלא בכתף, ואם כן למה יאסר במה שנותן מים שאובים לבור כו'. וגם עפ"ע¹³ יש בבור כמה פעמים מ' סאה ומכל מקום אוסר. ובשום אופן אי אפשר לומר זאת על פי סברת הראב"ד שבמשנה דממלא בכתף כו', רק כמו שכתבתי¹⁴ הוא על פי דעת הש"ך ס"ק מ"א.

מה שכתב בדבר החשש בענין טבילה בנהר¹⁵ אינני שולח כעת, מאחר שבלאו הכי אי אפשר לטבול כעת בנהר¹⁶, וצריכים להזהר בתוקף על זה.

ובקשתי להודיעני מה נעשה בדבר תיקון המקוה. ונא להודיעני בכל עת איך הולך התיקון, ויתן השי"ת שיהי' בהצלחה.

ויקבל החיים והשלום והברכה מאדון השלום כאוות נפשו וידידו דורש שלומו מלב ונפש חפצה כל הימים

שלום דובער

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org